רק שלא יחסר לכם - חלק א

בורג ארכימדס (וויקיפדיה)

המצאתו של "בורג ארכימדס" מיוחסת - כפי שהשם מעיד - למתמטיקאי היווני ארכימדס, שחי במאה השלישית לפני הספירה. מדובר במכשיר שאיפשר להעלות מים מגוף מים נמוך אל תעלות השקייה. ההמצאה אומנם מיוחסת לארכימדס, אך סביר להניח שהמצרים השתמשו בשיטה זאת לפני שארכימדס "המציא" אותה. יש חוקרים הטוענים שכבר בימי המלך האשורי סנחריב (704-681 לפני הספירה) השתמשו בשיטה זאת.

הרומאים הרחיבו את השימוש במנגנון הבורג מעבר לעולם ההשקייה. אנו מוצאים מכשירים רפואיים בתחום הגניקולוגיה (Vaginal Speculum) מרשימים ביותר - באמצעות הידוק/שיחרור הבורג נפתחו/נסגרו הזרועות. מדובר כאן בקפיצת דרך טכנולוגית. בבורג ארכימדס הבורג מסתובב ונושא עימו מים, כאן סיבוב הבורג מניע גופים אחרים (=הזרועותׂׂ). עיקרון דומה של העברת כוח אנו מוצאים במכבשים (Press) - הן במכבשים לצורך הפקת שמן זית והן במכבשים להפקת יין מתוך ענבים.

הטכנולוגיה שפיתחו הרומאים נשתכחה עם נפילת האימפריה הרומית, והיא שבה והתגלתה רק במאה החמש עשרה. במאה השמונה עשרה פותח הרעיון של הנעת כלי שיט באמצעות בורג ארכימדס, ורק במאה התשעה עשרה עלה הרעיון של שימוש בברגים לצורך חיבור גופים - השימוש אותו אנו מכירים כיום. מגינת ליבם של הקוראים, אני אשמור את הדיון בהיסטוריה המודרנית של עולם הברגים לרשומה הבאה.

אנחנו נופשים בקפריסין, ואתמול ביקרנו בכפר הסמוך - Laneia. במהלך שיטוטינו גילינו את היקב העתיק. אז איך העסק עבד? הענבים היו מונחים בצד ימין (של התמונה), מתחת למשטח עץ. שני עובדים היו מסובבים את הבורג שנמצא בצד שמאל, ומושכים מטה את הקורה האימתנית (אני מעריך שאורכה כשישה מטרים). הקורה לחצה את משטח העץ, שהוציא לענבים את המיץ, שניגר לתוך מיכלי איחסון. איני יודע בני כמה הבורג והקורה, אך ניכר כן הן ההברגה והן ההברזה בוצעו באופן ידני.

אנחנו בחופשה, לפיכך אדלג על הרשומה הקרובה. ניפגש עוד שבועיים לדיון סוער על ההיסטוריה המודרנית של הברגים.

מודרניזם סקנדינבי - חלק ד

ברשומה הראשונה בסדרה דיברתי על הזמן (1930-1970), על המרחב (דנמק, קצת שבדיה, קמצוץ פינלנד) ועל התוצרים (איזון בין עיצוב פונקציונלי-אסתטי, מחירים אפשריים, איכות טובה) שאיפיינו את תנועת המודרניזם הסקנדינבי. ברשומה השנייה בסדרה דיברתי על ארבעת היסודות עליהם נבנה המודרניזם הסקנדינבי - היסוד האליטיסטי (הגילדה), היסוד האנגלי (רשת החנויות הממשלתית), היסוד העממי (קו-אופרטיבים), והיסוד הערכי (שוויון חברתי ועיצוב). ברשומה השלישית בסדרה דיברתי על הדמות ההיסטורית (Kaare Klint) שהופיעה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

כל איש שיווק מתחיל יאמר לך "זה לא מספיק שיש לך מוצר טוב, אתה צריך גם למכור אותו". שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת היו שנות "התערוכות הגדולות". אנו מדברים על תקופה בה הרוב המכריע של העיתונים הודפסו בשחור-לבן (מודעת הצבע הראשונה בעיתון התפרסמה בבריטניה בשנת 1936) והטלויזיה הייתה בחיתוליה (שידור הטלויזיה האלקטרונית הודגם לראשונה בשנת 1925, ושידורים בצבע הגיעו לרמה מעשית בשנת 1940). השיטה המרכזית לחשיפה של מוצרים חדשים הייתה באמצעות תערוכות.

מדובר היה בתערוכות בינלאומיות גדולות, אותן פקדו מאות אלפים ולעיתים גם מיליוני אנשים. הסקנדינבים השכילו להבין את החשיבות הרבה של תערוכות אלה, ולפיכך השקיעו משאבים הן בארגון תערוכות והן בהשתתפות בהן. הסקנדינבים ראו בתערוכות הזדמנות פז לחשוף ולחנך את הקהל המקומי והבינלאומי למודרניזם הסקנדינבי. הם גם השתמשו בתערוכות כמנוף לקידום התעשייה הסקנדינבית ע"י עידוד שיתופי פעולה מחד גיסא ויצירת תחרותיות מאידך גיסא. רהיטים רבים שנחשבים כיום "קלאסיקה" של המודרניזם הסקנדינבי נוצרו ע"י שיתופי פעולה מתוך כוונה לזכות בתחרויות שנלוו לתערוכות הגדולות.

אבל, עם כל הכבוד לתערוכות הגדולות, "המפץ הגדול" של המודרניזם הסקנדינבי לא היה מתרחש אלמלא אותו אירוע עקוב מדם בו מצאו מותם כשישים מיליון איש - מלחמת העולם השנייה. הטבלה הבאה (הנתונים מתוך וויקיפדיה) תעזור להבהיר את הטענה המוזרה שלי.

מדינה	מספר תושבים	מספר הרוגים	אחוז הרוגים	הערות
בריטניה	47,760,000	450,900	0.94
צרפת	41,680,000	600,000	1.44	נכבשה בידי הנאצים במאי 1940
גרמניה	69,300,000	7,200,000	10.4
הולנד	8,729,000	210,000	2.41	נכבשה בידי הנאצים במאי 1940
דנמרק	3,795,000	6,000	0.16	נכבשה בידי הנאצים באפריל 1940. מוסדות השלטון הדנים (הממשלה והמלך) נשארו על כנם עד לשנת 1943, תוך שהם שומרים על מידה רבה של עצמאות.
שבדיה	6,341,000	2,100	0.03	שמרה על נייטרליות לאורך המלחמה.

בעוד שבריטניה (Arts & Crafts), צרפת (Art Decon), גרמניה (Bauhaus), הולנד (de Stijl) ומדינות רבות אחרות התבוססו במלחמת העולם השנייה, הרי דנמרק ושבדיה הצליחו להישאר "בצד". בבריטניה שועבדה כל הכלכלה לטובת המלחמה - בשבדיה נשארה כלכלה אזרחית במצב סביר. בגרמניה דוכאה תנועת הבאוהאוס - בדנמרק פרחה תנועת המודרניזם. במהלך המלחמה המשיכו דנמרק ושבדיה לפתח את המודרניזם הסקנדינבי - הן במישור העיצוב והן במישור הייצור. בשאר המדינות אנו עדים לקפאון (ולעיתים ממש העלמות) של תנועות העיצוב.

עם תום המלחמה בשלו התנאים לכיבוש העולם (המערבי) על ידי המודרניזם הסקנדינבי. הפונקציונליות האסתטית, האיכות, המחיר הסביר, הפשטות, האופטימיות והערכים החברתיים סיפקו לאירופה העגמומית של תום מלחמת העולם השנייה את אותו שביב תקווה שהיא הייתה כל כך זקוקה לו. הכיבוש הושלם במהירות, ונותר על כנו (לפחות) עד לשנות השישים.

היכונו, היכונו

בתוקף הנסיבות נערוך אתנחתא קצרה מהדיון במודרניזם הסקנדינבי לטובת ענייני דיומא.

אבל לפני שנגיע לעניין עצמו, הבה נדלג את ספר יחזקאל (פרק א' פסוק ד'): "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ--כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ." המילה "חשמל" מופיעה במקרא שלוש פעמים - שלושתן בספר יחזקאל, שלושתן בביטוי "כעין החשמל". בין הפרשנים אין הסכמה על משמעותה של המילה, אך יש הסכמה כי מדובר במשהו נוצץ.

סוגים שונים של ענבר (וויקיפדיה)

בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, מאה שלישית לפני הספירה) תורגמה המילה העברית "חשמל" למילה היוונית "אלקטרון" (ἤλεκτρον), שמשמעותה ענבר (= אבן נוצצת). ברבות הימים גילה האדם כי אם משפשפים ענבר עם חתיכת בד מתרחשת תופעה מעניינת (שהיום אנו מכנים אותה "חשמל סטטי") - הענבר מושך אליו שערות, חתיכות נייר וכיו"ב. עד מהרה התגלו חומרים נוספים שמתנהגים באופן דומה. חומרים אלו כונו בלטינית "אלקטריקוס" (= כמו אלקטריק, כמו ענבר), ותחילת המאה השבע עשרה טובע סר פרנסיס בייקון את המונח האנגלי "electric". את האיזכור הראשון של המילה בכתב אנו מוצאים כבר בשנת 1646.

המילה "electric" התפשטה לשפות נוספות, ובכללן אידיש - שם אנו מוצאים את המילה "עלקטעריק". יהודה לייב גורדון (מראשוני משוררי ההשכלה, 1830 - 1892) החליט להחזיר עטרה ליושנה, ולשוב אל החשמל המקראי. בשירו "שני יוסף בן שמעון" הוא כותב:

הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה,
כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלאֲכֵי מַעְלָה,
יֵדָעוּם הַחוֹקְרִים גְּלוּיֵי־הָעֵינָיִם. 

 ועל מנת לוודא שכולם מבינים במה מדובר הוא מוסיף הערת שוליים - "כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן התרגום היווני של חשמל הוא עלעקטרא". גורדון אמנם חידש "חשמלה", אך עד מהרה אומצה הגירסא הקצרה "חשמל".

אז למה אני מתיש אותכם בסיפורים על חשמל? כדי שגם אתם תיסבלו. את השבוע האחרון אני מבלה בחישמול הסדנא שלי - תליית תעלות, השחלת עשרות מטרים של כבלים, חיבור קופסאות סעף, שקעים רגילים, שקעים תלת-פאזיים, מפסקי ביטחון ומפסקים רגילים. והדובדבן שבקצפת - תלייה של שמונה עשר גופי תאורה מן התקרה. אני חוסך לכם את הציקצוקים - הכל נעשה בהנחייתו ובפיקוחו של חשמאלי מוסמך (ואיש נהדר).

רגע, רגע, רגע - יש לך סדנא, ולא סיפרת לנו? לאחר המתנה של כמעט שנה - המתנה ארוכה בעיני "חדשים" (כמוני) וקצרה בעיני "ותיקים" (שעוד זכו להתחכך בגבורה עצמה) - הכוכבים הסתדרו נכון, והחל מהאחד ביולי אני השוכר המאושר של מבנה תעשייתי בגודל של 116 מ"ר כאן במדרשת בן-גוריון. לפני שבוע הצטרפו לחגיגה המכונות הגדולות - מסור שולחן, מסור סרט, מיישרת, מקצוע עובי, משייפת (קטנה) ושואב אבק (גדול).

הנה תשובות לכמה שאלות שאתם בטח רוצים לשאול.

שאלה: יש כבר שם?
תשובה: כן. המדרשה לנגרות.

שאלה: מה הרעיון?
תשובה: לשלב בין בניית רהיטים והוראת נגרות.

שאלה: מה התוכנית?
תשובה: קורס מבוגרים (מתחילים / מתקדמים) - יום בשבוע, שתיים עשרה פגישות, שלוש שעות לכל פגישה. חוג נוער - יום בשבוע, שעה וחצי כל פגישה. סדנאות סוף שבוע ארוך (בנושאים שונים) - מיום חמישי אחרי הצהריים ועד למוצאי שבת. עבודה מודרכת בנגריה לתלמידים - עפ"י תיאום. בכל הפעילויות - עד שישה משתתפים בו זמנית.

שאלה: מתי מתחילים?
תשובה: סדנא ראשונה תתקיים "בחגים". הקורסים והחוגים יתחילו "אחרי החגים".

שאלה: יש אירוע פתיחה רשמי?
תשובה: טוב ששאלתם. אירוע ההשקה יתקיים בסוף חודש אוגוסט.

שאלה: איפה אפשר למצוא עידכונים שוטפים?
תשובה: הכי נוח להתעדכן בדף הפייסבוק של המדרשה לנגרות (לא צריך לחפש, אפשר פשוט ללחוץ כאן ולעשות Like) או באתר האינטרנט שתכף עולה לאוויר העולם.

שאלה: איך אפשר לברר עוד פרטים, להרשם לקורסים ולסדנאות, ולאחל בהצלחה?
תשובה: אפשר לשלוח דוא"ל (eyalgilat@gmail.com), להתקשר ולדבר (054-7425003) או פשוט לבוא ולבקר (מדרשת בן-גוריון).

מודרניזם סקנדינבי - חלק ג

ברשומה הראשונה בסדרה דיברתי על הזמן (1930-1970), על המרחב (דנמק, קצת שבדיה, קמצוץ פינלנד) ועל התוצרים (איזון בין עיצוב פונקציונלי-אסתטי, מחירים אפשריים, איכות טובה) שאיפיינו את תנועת המודרניזם הסקנדינבי. ברשומה השנייה בסדרה דיברתי על ארבעת היסודות עליהם נבנה המודרניזם הסקנדינבי - היסוד האליטיסטי (הגילדה), היסוד האנגלי (רשת החנויות הממשלתית), היסוד העממי (קו-אופרטיבים), והיסוד הערכי (שוויון חברתי ועיצוב).

קארה קלניט (וויקיפדיה)

כמו במקרים אחרים בהיסטוריה - "נסיבות" אינן מספיקות, צריך את אותה "דמות היסטורית" שתחולל את השינוי. במקרה של המודרניזם הסקנדינבי, "הדמות ההיסטורית" היא Kaare Klint. קלינט נולד בדנמרק ב - 15.12.1888. הוא למד ציור, ארכיטקטורה, ועיצוב רהיטים.

בשנת 1917 החל קלינט להתעניין בקשר שבין רהיטים לבין אנשים. קלינט הבין כי חל שינוי משמעותי באורח החיים של האנשים, ולפיכך הדרישות שלהם מן הרהיטים השתנו. קלינט הגדיר את המשימה - עיצוב רהיטים שיתאימו לאורח החיים העכשווי. הוא ניגש אל הפתרון בצורה מדעית, כשהוא מפתח מסגרת (framework) מתמטית לפתרון בעיות בתחום העיצוב. קלינט אסף אין ספור נתונים, הזין אותם לתוך המסגרת המתמטית שפיתח, והציע סטנדרטים עיצוביים - החל בשטח האחסון הנדרש לחפצים וכלה בתנוחת הישיבה האופטימלית בכיסא. הסטנדרטים העיצוביים מחד גיסא והערכתו לאסתטיקה ולאיכות מאידך גיסא, מאפיינים את גישתו הפונקציונלית אסתטית. גישה בה הצורה היא פועל יוצא של השימוש (כפי שבא לידי ביטוי בסנדרטים העיצוביים), וזאת מבלי לקפח את האסתטיקה ואת האיכות (לאורם התחנך במשך שנים).

גישתו של קלינט הייתה גישה אבולוציונית. לקיחת עיצובים היסטוריים, העברתם דרך פילטר הפונקציונליות האסתטית, וקבלת עיצובים משופרים - הן בהיבט הפונקציונלי והן בהבט האסתטי. גישתו הייתה שונה מאוד מגישת הבאוהאוס הגרמני, שם נשלל כל הידע הקודם, והשאלות שנשאלו היו שאלות יסוד (מה זה כיסא?). דווקא הסוציאליזם של קלינט לא דגל ב"עולם ישן עד היסוד נחרימה". נהפוך הוא - קלינט נשען על העולם הישן על מנת לבנות את העולם החדש, את העולם המודרני.

בשנת 1924 התמנה קלינט לראש המחלקה לרהיטים בבית הספר לארכיטקטורה של האקדמיה הדנית המלכותית לאומנות יפה. עד מהרה הפכה המחלקה, תחת הנהגתו של קלינט, ל"מרעננת הרשמית" של תעשיית הרהיטים הדנית. קלינט ותלמידיו המשיכו בפיתוח סטנדרטים עיצוביים, וביצירת עיצובים מודרניים בגישה האבולוציונית. הנקודה בה נוצרה תנועת המודרניזם הסקנדינבי היא כאן - המחלקה לרהיטים בהובלת קארה קלינט, דנמרק, שנות העשרים.

Barcelona / Red Chair
עיצוב: קלינט, בנייה: רסמוסן

קלינט היה ידוע כפרפקציוניסט קיצוני. בימי חייו (הוא נפטר ב - 28.3.1954) הוא פירסם בסך הכל 30 עיצובים. אי אפשר לסיים רשומה על קלינט בלי לספר את הסיפור המפורסם על הכיסא. בשנת 1928 נפגשו קלינט וגונאר אספלונד (Gunnar Asplund, ארכיטקט שבדי מכובד ביותר) בסטוקהולם. קלינט שאל את אספלונד "על מה אתה עובד"?, ואספלונד השיב "אני עובד על ספריה, בית קולנוע ובניין חנויות". אספלונד שאל את קלינט "על מה אתה עובד"?, וקלינט השיב "אני עובד על כיסא". אחרי מספר שנים הם נפגשו בשנית, הפעם בקופנהאגן. קלינט שאל את אספלונד "על מה אתה עובד"?, אספלונד השיב "אני עובד על בניין עירייה, בית ספר ומספר בתים פרטיים". אספלונד שאל את קלינט "על מה אתה עובד"?, קלינט השיב "אמרתי לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אני עובד על כיסא".

אנחנו כמעט בסוף הסדרה. נותרה עוד רשומה אחרונה בה ננסה להבין כיצד נפוצה בשורת המודרניזם הסקנדינבי ברחבי אירופה (והעולם).