יום ראשון, 26 באפריל 2015

תוצרת סין - חלק ב'

במסגרת מאבקם של החרדים בחוק "שיוויון בנטל" (שיש לי רושם שלא ישאר עימנו זמן רבׂ) הם גייסו לעזרתם כסף. ליתר דיוק, הם גייסו לעזרתם את השטר הישראלי בערך נקוב של 200 ש"ח. על השטר מופיע ציטוט של זלמן שז"ר - "כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה". הקוראים הספקנים מוזמנים לשלוף שטר של 200 ש"ח וזכוכית מגדלת, ולהשתכנע כי הציטוט אכן מופיע על השטר (או פשוט להסתכל כאן בתמונה המצורפת).

מה הוא אותו "עול" שכולם צריכים לשאת אותו? את המשמעות המקורית של המילה אנחנו מוצאים בספר במדבר (י"ט, ב') - "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל." איזכור נוסף אנחנו מוצאים בספר דברים (כ"א ג') - "וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל."

צילום: וויקיפדיה
"עול" הוא מוט כבד המונח על צוארן של זוג בהמות לשם רתימתן למחרשה. על פי רוב נרתמים שני שוורים למלאכה, אך ניתן לרתום גם חיות אחרות ואף חיות בודדות. במשמעות המילולית המקורית היו מעלים את העול על הפרה (כמתואר בספר במדבר) והיא הייתה מושכת את העול (כמתואר בספר דברים). המשמעות המילולית התרחבה למשמעות המוכרת לנו כיום - "נטל, מעמסה, חובה".

בשפות ההודו-אירופאיות אנו עדים לגילגול לשוני שונה במקצת. השורש המקורי בשפה הפרוטו-הודו-אירופאית היה yugom במשמעות של "לאחד, לצרף". מילים המבוססות על השורש המקורי ניתן למצוא היום בשפות הודו-אירופאיות רבות. השורש המקורי התפתח בשני כיוונים (שההפרדה ביניהם איננה תמיד חדה): הראשון, במשמעות של איחוד - למשל במילה האנגלית join. השני, במשמעות של "עול" פיסי - למשל במילה האנגלית yoke. אגב, השורש העתיק הצליח לחדור אפילו לשפה העברית. מקורה של המילה העברית "זוג" הוא במילה היוונית ζευγος (נהגית zeugos) - משמעותה זוג שוורים רתומים בעול, ומקורה בשורש yugom.

מקובל לחלק את הרהיטים הסינים לשתיים וחצי משפחות:
  • Frame and Panel (מסגרת ולוח).
  • Yoke and Rack (עול ומסגרת).
  • Bamboo Style (סגנון הבמבוק) - משפחה זאת השפיעה ונטמעה בשתי המשפחות האחרות, ובמיוחד במשפחת העול והמסגרת.
היום נדבר על משפחת העול והמסגרת. מדובר במשפחה עתיקה שהתפתחה מאוד לאורך השנים, אך שימרה את אלמנט הרגליים המוסטות שמייחד אותה. ראשיתה של המשפחה ברכיב פשוט ובסיסי - המתלה. המתלה מורכב ממסגרת (rack) ומעליה העול (yoke). כאן בתמונה (כל התמונות מתוך ספרו של אקה) מופיע מתלה מן המאה השמינית לספירה. ניתן להבחין בעול המעוקל שמוחזק על יד המסגרת - שניהם פשוטים ופונקציונליים.

בתמונה כאן מוצג מתלה חדש יותר. העול התיישר, הבסיס נעלם. המתלה מעוטר (ויש שיאמרו מצועצע) הרבה יותר. המסגרת אמנם התקרבה לקצות העול, אך נשארה מוסטת.

היכונו לקפיצת הדרך. מדוע שלא נשתמש נשתמש בזוג מתלים (עול ומסגרת) על מנת להניח עליהם משטחים? כך נוצר במאה ה-14 השולחן שבתמונה. לוקחים שני מתלים, מיישרים לחלוטין את העול ומשתמשים בו כמסגרת למשטח, מעלימים את הבסיס, מפשקים את הרגליים בשני הכיוונים. ומוסיפים קושרות רוחב. מוסיפים משטח בין שני העול-ים, והרי לכם שולחן. כמעט תמיד אנו מוצאים גם סינר (apron) שנוסף מתחת לעול-ים. יש שיתקשו לזהות בשולחן את המתלה המקורי, אך הייחוס המשפחתי - הרגליים המוסטות - נשאר חד וברור. שימו לב כי הרגליים מוסטות לאורכו של המשטח העליון אך לא לרוחבו.

המבנה הבסיסי המשיך להתפתח. רכיבי המסגרת הפכו ישרים (ולא מעוגלים), הפישוק נסגר, וקושרת האורך שמתחת לעול נעלמה. למשטח העליון נוסף אלמנט קישוטי בשני הקצוות.

הנה עוד שני נציגים מן המשפחה. אמנם די שונים בסגנון, אך משמרים את אלמנט הרגליים מוסטות (לאורכו של המשטח העליון אך לא לרוחבו).



עד כאן (וממש על קצה המזלג) על משפחת העול והמסגרת. באחת הרשומות הקרובות נפנה לטפל בחמולה השנייה - משפחת המסגרת והלוח.

יום ראשון, 19 באפריל 2015

התחדשות

גם המחנה הציוני וגם הליכוד השתמשו בדמותו במהלך הבחירות האחרונות. אני מדבר על מי שהיה (למרות שמדובר ברשימה חלקית, קחו נשימה ארוכה): מייסד מקורות, יוזם הקמת אחת עשרה הנקודות בנגב, מיוזמי המוביל הארצי, המנכ"ל הראשון של משרד הביטחון, ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, יו"ר עמידר, שר החקלאות, שר האוצר במשך אחת עשרה שנה (עם הפיחות הגדול של הלירה), וראש ממשלה במשך שש שנים (עם המיתון הגדול ומלחמת ששת הימים).

השימוש הסלקטיבי בדמותו של לוי אשכול התעלם - מסיבות די מובנות - מאמרות הכנף המפורסמות שלו, שלא היו עוברות היום אף יועץ תקשורת:
  • הפנקס פתוח והיד רושמת.
  • מתי כבר נגמור להקים את המדינה, ונחזור הביתה?
  • אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה.
  • לעניות דעתי הקובעת.
  • מי שרוצה לעשות בישראל הון קטן, שיביא איתו הון גדול.
  • בזמנים רעים, עד שהשמן ירזה, הרזה ימות מרעב.
  • כשארצות הברית מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות.
  • הסבא שלי לא התעניין בכדורגל, האבא שלי לא התעניין בכדורגל, ובכל זאת היו השניים יהודים טובים.
  • אינני יודע אם אהיה שר חקלאות טוב, אולם דבר אחד אני יכול להבטיח - אצלי הגשמים ירדו כסדרם.
מאחר שאני אינני פוליטיקאי, אני מרשה לעצמי להשתמש באמרת הכנף המפורסמת ביותר של אשכול - "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". אז נכון שברשומה הקודמת הבטחתי שהיום אדון בעיצוב של רהיטים סיניים, אבל היום נעסוק בשני פרויקטים של התחדשות. הראשון - זה עתה מתחיל, והשני - זה עתה הסתיים.

צילום: Mcateer Photograph
לפני קצת פחות משנה כתבתי על השריפה שפרצה בבית הספר לאומנות של גלזגו. מדובר בפנינה ארכיטקטונית-עיצובית מבית היוצר של מקינטוש, שנבנתה בתחילת המאה העשרים. המבנה עלה באש בחודש מאי 2014. אמנם רוב המבנה והתכולה לא נפגעו, אבל הספריה (שהכילה רהיטים יחודיים בעיצובו של מקינטוש) נשרפה כליל. אני שמח לבשר לקוראים כי "וועדת השימור" של בית הספר בחרה במשרד הארכיטקטורה של Page/Park על מנת שיוביל את פרויקט השיקום. העבודה במבנה עצמו אמורה להתחיל בשנת 2016 ולהסתיים לקראת שנת הלימודים האקדמית 2017/18. עלות הפרויקט כ - 204 מיליון ש"ח. נקווה לטוב.

נשאר בתחומי הממלכה המאוחדת, ונדרים מעט מגלזגו אל שפילד, שם נמצא פרויקט התחדשות אחר - Park Hill Estate. לפני שנדבר על פרויקט ההתחדשות עצמו, הבה נקדיש כמה מילים למושא השיקום.

פארק היל הוקם כפרויקט דיור ציבורי שאפתני ברוח הברוטליזם. גם בסטנדרטים של הברוטליזם מדובר בפרויקט אדיר מימדים. הפרויקט שנבנה בשנים 1957 - 1961, כלל בתוכו 995 יחידות דיור בנוסף לשטחי מסחר ובית ספר יסודי. הפרויקט בנוי על חלקה משופעת - על מנת לשמור על קו רקיע אחיד, החלקים הגבוהים (צד ימין בתמונה) כוללים ארבע קומות בעוד שהחלקים הנמוכים (צד שמאל בתמונה) כוללים שלוש עשרה קומות.

הרעיון שהדריך את הפרויקט כונה "רחובות בשמיים" (Streets in the Sky). לאורך המבנה עברו רחובות (= מסדרונות) רחבים. כל רחוב שימש שלוש קומות - את הקומה בה עבר, ואת הקומות שמעליו ומתחתיו באמצעות גרמי מדרגות קצרים (שכונו "מספריים"). כל רחוב - למעט העליון ביותר - התחבר אל הקרקע בנקודה כלשהי בפרויקט. הרחובות היו רחבים דיים למעבר "מכונית החלב". כל רחוב ושלוש הקומות אותן הוא שירת נצבעו צבע אחר.

הפרויקט השאפתני החל להידרדר בשנות השמונים - בדירות נותרה אוכלוסיה חלשה, רמת הפשיעה עלתה, הונדליזם פשה, ומצבו הכללי של הבניין הלך מדחי אל דחי. בשנת 1998, בצעד שנוי במחלוקת, הוכרז המבנה "מבנה לשימור" (מה שנקרא בבריטית מדוברת Grade II listed). כך הוסר איום הריסת המבנה, והוכרז "המבנה לשימור" הגדול ביותר באירופה. בשנת 2004 חברה עיריית שפילד לחברה פרטית בשם Urban Splash, ולאחרונה הושלם תהליך ההתחדשות שארך עשר שנים ועלה כ - 845 מיליון ש"ח.

צילום: Urban Splash
במסגרת תהליך ההתחדשות צומצם מספר הדירות, והוא עומד כיום על 875 - חלקן נותרו בחזקת "דיור ציבורי" וחלקן הפכו "דירות פרטיות". השטחים שהתפנו הוקצו למשרדים ולשטחי מסחר. בצד הגבוה של המבנה נוצרה כניסה חדשה באמצעות הריסה חלקית של ארבע הקומות התחתונות, ויצירת "חלון" במבנה. צבעי המבנה חודשו, אך נשמר העיקרון של צבע לכל שלוש קומות.

את אחד הגשרים של המבנה עיטר במשך שנים הגרפיטי "Clare Middleton I love you will u marry me". תוכנית רדיו בריטית התחקתה אחר הסיפור שמאחורי הגרפיטי. בניגוד לאגדות אורבניות שצצו לאורך השנים, הסיפור האמיתי קצת פחות מסעיר. הכתובת נכתבה בשנת 2001 על ידי בחור בשם ג'ייסון ויועדה לחברתו קלייר מידלטון. היא לא ראתה את המחווה בעין יפה, והשניים נפרדו. הכתובת נשארה. קלייר נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2007. ג'ייסון עודנו בחיים. במסגרת פרויקט השיקום הוחלט לחדש את הגרפיטי המקורי - שמה של קלייר הוסר, ושאר הכתובת הפך לשלט מואר.

צילום: Urban Splash

צילום: Urban Splash

וגם לגבי פרויקט זה - נקווה לטוב.

יום ראשון, 12 באפריל 2015

תוצרת סין - חלק א'

עד כמה שזה יישמע מפתיע, האדם שהשפיע יותר מכל על התפתחותו של הריהוט הסיני הוא היסטוריון גרמני-אמריקאי בשם גוסטב אקה (Gustav Ecke). בשנת 1944 פירסם אקה את הספר הראשון, אי פעם, אודות הריהוט הסיני, ובכך קבע את נראטיב הריהוט הסיני. הנראטיב היה מוצלח מאוד, והוא אומץ בחום הן על ידי הסינים והן על ידי העולם המערבי.

הנראטיב שהוצג על ידי אקה כלל את האלמנטים הבאים:
  1. הריהוט הסיני פשוט וצנוע מבחינה צורנית.
  2. הריהוט הסיני מתוחכם מאוד מבחינה נגרית.
  3. הריהוט הסיני בנוי עץ קשה ואיכותי, בו משתמשים בקפידה רבה, ומשאירים אותו בגימור טבעי.
על מנת להבין את מקורות הנראטיב חשוב ללמוד קצת על אקה, מעצבו. אקה נולד בשנת 1896 בגרמניה. בשנת 1922 הוא סיים את עבודת הדוקטורט שלו שדנה בסוריאליזם הצרפתי. בשנת 1923 הוא קיבל משרה באוניברסיטה בפוג'יאן שבסין, וחמש שנים לאחר מכן הוא עבר לבייג'ין. הוא חזר לתקופה קצרה לפריז, אך עליית הפשיזם הבריחה אותו חזרה לסין. בשנת 1945 הוא נשא לאישה אומנית-חוקרת סינית, ובשנת 1949 הזוג עבר להוואי, שם נפטר אקה בשנת 1971. בצעירותו נחשף אקה לתנועת הבאוהאוס הגרמנית. חשיפה שעיצבה במידה רבה את השקפת עולמו האומנותית-תרבותית, והשפיעה רבות על מחקריו. קל לזהות את עקרונות הבאוהאוס בנראטיב שעיצב אקה עבור הריהוט הסיני.

עם הגעתו של אקה לסין הוא התמקד במחקר של הארכיטקטורה הסינית, ובהמשך עבר להתמקד במחקר של רהיטים סיניים. אקה ומספר עמיתים זרים נוספים היו הראשונים לתעד ולחקור את התחום. מלומדים סיניים כמעט ולא עסקו בתחום, והמצב הכלכלי הקשה גרם לכך שהאוכלוסיה המקומית התייחסה את הרהיטים בעיקר כחומר גלם לבעירה. במאמצים כבירים הצליח אקה לפרסם 200 עותקים של ספרו Chinese Domestic Furniture, שסיכם את המחקר. למען האמת ה"ספר" היה קופסת קרטון שהכילה מלל מודפס, שרטוטים וצילומים. ספר או קופסת קרטון - מדובר היה במחקר פורץ דרך וראשון מסוגו.

הספר הודפס שוב בשנת 1962, והוצא לאור במהדורה מודרנית יותר פעם נוספת בשנת 1986. למתעניינים - גם המהדורה החדשה קשה מאוד לקריאה. המהדורה פותחת במלל אנגלי (שלפעמים נדמה שהיא בעצם גרמני) קשה לקריאה, שעמודיו ממוספרים בספרות רומאיות. לאחר מכן יש רשימה בביליוגרפית ממוספרת. לאחר מכן יש רשימת הערות ממוספרת. לאחר מכן יש רשימת רהיטים ממוספרים, ולאחר מכן מגיעות 161 "פלטות" - כל אחת כוללת אחד או יותר מהאלמנטים הבאים - תמונה של רהיט, תמונה של פריט של רהיט, שרטוט של רהיט, שרטוט של פריט של רהיט, שרטוט של מחבר שמשמש במספר רהיטים. הכל מסודר בצורה די אקראית. הכל כולל אינספור הפניות לכאן ולשם, לשם ולכאן.

כבר בשנת 1948 פירסם ג'ורג' קייטס ספר בשם Chinese Household Furniture שכלל תמונות של 112 פריטי ריהוט שונים, שלא כולם התיישבו עם רוח הנראטיב של אקה. בשנת 1979 תורגם לאנגלית הספר Chinese Furniture שנכתב ע"י הצרפתי מישל בורדלי. ספר זה הצליח לסדוק את אמיתות הנראטיב. הספר הציג פריטים מצועצעים רחוקים מאוד מן המינינליזם של אקה, פריטים שעשויים מחומרים שונים ולאו דווקא מעץ קשה, ופריטים שנצבעו או שכוסו בלכה. אל הסדקים שיצר בורדלי נכנס בשנת 1991 קרייג קלונס עם ספרו Superfluous Things. הוא הפך את הסדקים לשברים של ממש. קלונס חקר טקסטים ספרותיים, מסמכים רשמיים, וציורים רבים, והדגים כי התמונה האמיתית רחבה בהרבה מזו אותו צייר אקה.

את התובנות הנוכחיות שלנו לגבי הריהוט הסיני ניתן לסכם באופן הבא:
  1. קיים מגוון עצום של סגנונות, רמות נגרות, חומרי גלם, ושיטות גימור. זה לא מפתיע שכן אנו דנים בפרק זמן ארוך מאוד ובמרחב גיאוגרפי גדול מאוד.
  2. רהיטים שונים חיו בכפיפה זה לזה צד, לעיתים ממש באותו חדר.
  3. התפתחויות סגנוניות התרחשו באופן איטי ביותר, לאורך עשרות ומאות שנים. ברוב המקרים, הסגנונות החדשים לא דחקו את הישנים, אלא המשיכו לחיות לצידם.
עד כאן על המעטפת. בשבוע הבא נצלול אל התוכן.