יום ראשון, 1 במרץ 2015

מחוז חפצינו

השיר - חיפה. המילים - יהונתן גפן. הלחן - דיויד ברוזה. השנה - 1982. המקום - בית החולים רמב"ם.


אמנם, השורה האחרונה של השיר "כאן נולדתי וכאן גם אגמור בחיפה" מקבלת משמעות מעניינת כשהיא מושרת בבית החולים רמב"ם, אבל אני רוצה להחזיר אתכם אל תחילתו של השיר, ולשאול שאלה פשוטה - היכן עובד אביו של הדובר? האם הוא עובד בנָּמָל (עם קמץ, כמו גמל) או שמא הוא עובד בנָמֵל (עם צירה, כמו נמר)? מאחר שהם "הולכים לישון בדיוק בעשר / כי לא רוצים לבזבז חשמל" אנו מבינים כי הוא עובד בנָּמָל. רגע - מה הצורה הנכונה, ובכלל - מה המילה הזאת עושה בעברית?

מקורה של המילה נמל הוא המילה היוונית λιμήν, שנהגית limen, ומשמעותה "נמל". המילה נכנסה לעברית בתקופת המשנה והתלמוד. המילה שינתה את צורתה לימן > למין > נמיל. יש כאלה שרואים כאן תופעה של שיכול אותיות, ויש שרואים כאן תופעה של חילוף כפול של אותיות ל <> נ (למשל בנחמיה ג' ל' מדובר על "נשכה" במקום על "לשכה"). עם תחייתה של השפה העברית הייתה מקובלת הצורה נָּמָל, אך מוצאים גם הצורה נָמֵל. בשנת 1936 החליט "וועד הלשון העברית" כי הצורה הנכונה היא "נָמֵל". היו כאלה שמחו בקול - נתן אלתרמן, "למלחמת הקמץ והצירה":

          רַעַשׁ הַיּוֹם אָטַם אֶת פִּיו.
          חָדְלָה רִיצָה וּמְרוּצָה.
          בְּלַיְלָה שָׁקֵט, עַל חוֹף תֵּל־אָבִיב,
          שׁוֹכֵב הַנָּמָל בְּמֵים קְמוּצָה.

          שׁוֹכֵב, מְיַבֵּב: – מֵחַיַּי טוֹב מוֹתִי…
          אֵלִי, לְמִי אֲנִי עָמֵל?
          קִוִּיתִי לִהְיוֹת לְנָמָל אֲמִתִּי
          וְהִנֵּה
          מִתְגָּרִים בִּי:
          נָמֵל!…

והיו כאלה שפשוט התעלמו - לאה גולדברג, "שיר הנמל":

          לַמֶּרְחַקִּים מַפְלִיגוֹת הַסְּפִינוֹת.
          אֶלֶף יָדַיִם פּוֹרְקוֹת וּבוֹנוֹת,
          אָנוּ כּוֹבְשִׁים אֶת הַחוֹף וְהַגַּל
          אָנוּ בּוֹנִים פֹּה נָמָל פֹּה נָמָל.

בשנת 1968 שבה "האקדמיה ללשון העברית" ואישרה כי הצורה הנכונה היא "נָמֵל", וברבים "נמֵלים" (להבדיל מהחיה "נמלה" שצורת הרבים שלה היא "נמלים").


בתמונה שלמעלה אנו פוגשים שיבוש נוסף (אם כי הרבה פחות דרמטי) של המילה היוונית limen. בתמונה, שצולמה בשבוע שעבר בכביש המחבר את המדרשה לירוחם, אנו רואים מערכת חקלאית בשם לימַ‏ן (liman). לימן הוא כינוי לאגן סכור קטן, שמשמש לאגירת מי גשם (נגר עילי), כאשר בתחתיתו של האגן נטועה חורשה קטנה. העצים הנטועים בחורשה הם, עפי"ר, אשל הפרקים ומינים שונים של אקליפטוס.

כיום נמצאים לאורך כבישי הנגב למעלה מארבע מאות לימנים - רובם מצויים לאורך כביש 40 (באר שבע - מצפה רמון), כביש 25 (דימונה - באר שבע - נתיבות), וכביש 31 (ערד - שוקת - להבים - אשל הנשיא). ראשוני הלימנים הוקמו בשנות השלושים של המאה הקודמת, אך הקמתם צברה תנופה בשנות השישים. הלימנים הוקמו ע"י הקרן הקיימת לישראל, במטרה לחזק את האחיזה היהודית בנגב. כיום, הלימנים משמשים כחניונים למטיילים ולחיילים, וכמקור לעשב ולצל עבור עדרי הבדואים.

יוסף וייץ, היערן הראשון של הקק"ל, הגה את הרעיון של הקמת נקודות ירוקות לאורך כבישי הנגב. בני וירצברג, יערן בקק"ל, הוא שהגה את רעיון הלימן, בהתבסס על שיטות חקלאיות נבטיות עתיקות. הרעיון פשוט למדי - באפיק הנחל בונים סוללות עפר בצורת האות ח, כאשר המפתח הוא לכיוון זרימת המים בנחל. המים שזורמים בנחל נסכרים על ידי סוללות העפר, ומשקים את חורשת העצים.

לימן אפיק (למעלה) ושני לימני צד (למטה).
תמונות - קק"ל
קיימים שני סוגים של לימנים - לימן אפיק שממוקם בתוך אפיק הנחל, ולימן צד שממוקם לצד האפיק, ומקבל מים באמצעות תעלת הטייה. לצד הסוללות קיים בלימן מנגנון הנקרא "מיברץ" - תעלת עודפים שמאפשרת לשחרר את עודפי המים מן הלימן.

תיכנון לימן מצריך הבנה טובה של ההידרולוגיה של האזור. בהתאם לגודלו של הלימן, לכמות המים הרצויה עבור העצים, ובהסתמך על כמות הגשמים הממוצעת ותבנית המשקעים ניתן לחשב את הגודל הרצוי של האגן התורם נגר, ולאתר מקומות מתאימים להקמת הלימן. בנוסף, נדרשת הבנה טובה של הקרקע. ככל שהקרקע עמוקה יותר היא יכולה להכיל יותר מים זמינים עבור העצים. קרקעות לסיות יכולות להכיל יותר מים זמינים מאשר קרקעות חוליות. לבסוף, נדרשת הבנה טובה של הצומח. יש לבחור עצים נותני צל, שיהיו עמידים הן לתקופות יובש ארוכות והן להצפות. לא מזיק גם לברר מה המצב המשפטי של הקרקע עליה עומד לקום הלימן, ומה התוכניות העתידיות לגבי האזור. לא מעט לימנים נפגעו (והעצים שבהם התייבשו) כתוצאה מעבודות פיתוח חוקיות (במסגרת הרחבת כבישים) ובלתי חוקיות (במסגרת התיישבויות הבדואים).

המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם לגבי הלימנים מוזמנים לעיין בחוברת של הקק"ל - הלימנים בנגב, מסמך מדיניות.

ועכשיו לכותרת - המילה "מחוז" מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד (תהילים ק"ז) "יָקֵם סְעָרָה, לִדְמָמָה; וַיֶּחֱשׁוּ, גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתֹּקוּ; וַיַּנְחֵם, אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם." בניגוד לפירוש המקובל (מחוז = אזור) טען הבלשן יחזקאל קוטשר כי הפירוש הנכון של המילה "מחוז" הוא "נמל". הוא הביא עדויות כאלה ואחרות, אך נשאר בדעת מיעוט. כשהתגלו איגרות בר-כוכבא נמצא שם הצירוף "שפינא (=ספינה) במחוז" - תמיכה חד-משמעית בפירושו של קוטשר. בפעם הבאה שאתם טסים לחו"ל, אתם מוזמנים להגיד לנהג המונית "חפץ אני להגיע למחוז התעופה בן גוריון". נראה לאן תגיעו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה