מצא את ההבדלים

את הרשומה של היום נפתח במשחק קצר - "מצא את ההבדלים". הנה לפניכם שתי תמונות של כסא שעוצב בשנת 1948 בידי Charles Eames. המושב הוא יציקת פלסטיק והרגליים בנויות מוטות של מתכת אל-חלד. הכסא מכונה DSR - ראשי תיבות של  Dining chair / Side chair with Rod base. הכסא נחשב לכסא הפלסטיק הראשון שיוצר באופן תעשייתי.

אני יודע שאתם אנשים מאוד עסוקים, ולכן אתן לכם את התשובה. הכסא הימני עולה 1,300 ש"ח. הכסא השמאלי עולה 380 ש"ח. הכסא הימני מיוצר על ידי חברת Vitra, הכסא השמאלי מיוצר על ידי חברת Voga. העיצוב זהה לחלוטין, בשני המקרים ארץ היצור די עלומה, והאיכות פחות או יותר זהה. אז מה קורה פה?

ויטרה היא חברת רהיטים שוויצרית בבעלות משפחתית. החברה נוסדה בשנת 1950, ונכנסה לתחום הרהיטים בשנת 1957. החברה עוסקת בעיצוב ובייצור רהיטים, והיא מחזיקה בזכויות היוצרים על "עיצובי מופת" רבים, דוגמת הכיסא של צ'רלס אימס. ווגה היא חברת רהיטים בריטית בבעלות פרטית. החברה נוסדה בשנת 2008. החברה מתמחה בייצור רהיטים על פי אותם "עיצובי מופת" (רפליקות) במחירים זולים. אז ווגה מפירה זכויות יוצרים?

מסתבר שכמו פורנוגרפיה גם זכויות יוצרים על עיצוב רהיטים הן עניין של גיאוגרפיה. באירופה זכויות יוצרים על העיצוב של חפצים המיוצרים בייצור תעשייתי (למשל, רהיטים) תקפות למשך שבעים שנה לאחר מות המעצב. הבריטים לא רק שלא אימצו את היורו, הם גם לא ממש אימצו את חוקי זכויות היוצרים האירופאים. בבריטניה זכויות היוצרים על העיצוב של חפצים המיוצרים בייצור תעשייתי תקפות לעשרים וחמש שנה מרגע תחילת הייצור. כלומר, לחברה בריטית מותר לייצר ולמכור רהיט כלשהו גם אם זכויות היוצרים מוחזקות על ידי מישהו אחר, ובלבד שעברו עשרים וחמש שנה מתחילת הייצור של הרהיט.

על רקע הדיונים לשינוי החוק בבריטניה הוחלפו מהלומות בין אנשי ויטרה לאנשי ווגה. Tony Ash, מנהל תחום העיצוב בויטרה יצא בהצהרה "החקיינים מכלים את היצירתיות בתעשייה שלנו". הטענה המרכזית שלו היא שאם זכויות היוצרים של המעצבים לא ישמרו לאורך זמן, הם לא יזכו לתשלום הוגן עבור עבודתם, והם פשוט יפסיקו לעבוד. הוא טוען כי ויטרה מקפידה לשלם למעצבים או ליורשיהם תשלום הוגן לאורך השנים. הוא לא נוקב במספרים, ומאחר שמדובר בחברה פרטית לא נותר אלא להאמין לו. Ash ממשיך וטוען כי איכות החיקויים נחותה, רמת האחריות מוגבלת, ורמת השירות גרועה. הוא יוצא חוצץ נגד ביטויים דוגמת "בהשראת" (inspired by) או "רפרודוקציה", וטוען כי מדובר פשוט בעתקה בוטה.

תשובת אנשי ווגה לא אחרה להגיע. Chris Diemer דחה תחילה את הטענות בדבר איכות המוצרים, רמת האחריות, או רמת השירות. נכון, יש חקיינים שמוכרים "זבל", אבל אנחנו גאים במוצרים האיכותיים שלנו. הוא מתקומם נגד הטיעון "יותר זול הוא פחות טוב", ומציין (במידה רבה של צדק היסטורי) כי המטרה של רבים ממעצבי המופת הייתה ליצור רהיטים מעוצבים היטב במחירים שווים לכל נפש. בתור דוגמא הוא מביא את "כיסא האנשים" - כיסא J39 בעיצובו של Mogensen. הכיסא נמכר במקור בסופרמרקטים בדנמרק, אבל כיום הוא עולה 2,400 ש"ח. מטרתה של חברת ווגה, לדברי Diemer, היא להחזיר עטרה ליושנה - למכור לאנשים מן השורה רהיטים בעיצובים נהדרים ובמחירים אפשריים.

"הצדק" נמצא, כנראה, איפשהו באמצע. אין ספק כי חברות דוגמת ויטרה גוזרות קופון שמן בזכות בעלותן על זכויות היוצרים. קשה להשתחרר מהרושם כי רוב הקופון שהן גוזרות איננו מועבר למעצבים או ליורשיהם - חלק ממנו מושקע בעיצוב ובייצור מוצרים חדשים, וחלק ממנו מועבר כרווח לבעלי החברה. אין ספק כי חברות דוגמת ווגה לא פועלות אך ורק מתוך מניעים של טובת הציבור. מדובר בחברות שבסופו של דבר מוסיפות מעט מאוד ערך - הן משדכות בין עיצובים (שלא הן השקיעו בהם) לבין מפעלי ייצור (שלא הן השקיעו בהם). את תוצאת השידוך הן מוכרות ברווח ללקוחותיהן.

נא לפתוח יומנים ולסמן את התאריך - יום שני, י"ב ניסן, התש"פ (6.4.2020 למניינם). בתאריך זה מקבלת על עצמה בריטניה את חוקי זכויות היוצרים של מוצרים בייצור תעשייתי כנהוג בשאר היבשת. מיום זה ואילך, גם בבריטניה זכויות היוצרים תקפות למשך שבעים שנה לאחר מותו של המעצב. שנאמר - אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.

ספר, חדשות ויצירה - מאכזב, טובות ומדהימה

הקוראים הנאמנים יודעים כי יש לי חיבה יתרה לרהיטים מודרניים - אלה שהיו נפוצים במערב אירופה בשנות החמישים והשישים, ושטפו את הארץ (באיחור אופנתי) בשנות השישים והשבעים. את השנים "החשוכות" של הריהוט הבריטי הזכרתי ברשומה אודות חברת ercol. השנים "החשוכות" החלו בשנת 1942 עם הקמתה של "הוועדה המייעצת לרהיטים שימושיים" וכינונה של תוכנית "הרהיטים השימושיים" (utility furniture) - תוכנית שהיוותה הלאמה מוחלטת של תעשיית הרהיטים הבריטים. עשר שנים לאחר מכן, בדצמבר 1952, בוטלה סוף-סוף התוכנית.

בשנת 1953 החלה חברת E-Gomme לייצר ולשווק קו רהיטים חדש ומודרני בשם G-Plan. החברה הציגה עיצובים חדשניים, שעמדו בניגוד לעיצובים של "הרהיטים השימושיים". החברה חידשה בשני תחומים נוספים. הראשון - החברה יצרה משפחה של מוצרים תחת קו עיצובי אחד, והתחייבה כי הרהיטים יהיו זמינים לאורך מספר שנים. השני - החברה יצרה מותג משל עצמה, והשקיעה רבות בפירסום (בקולונוע ובעיתונים) ישירות ללקוחות הקצה. בסוף שנות החמישים הפכה E-Gomme לאחת מחברות הרהיטים הגדולות בבריטניה. בשנות השישים החלה החברה גלישה ארוכה וכואבת במורד, עד שהיא נמכרה בשנת 1987, ונמכרה שוב שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 1996 פוצלה החברה - חברת רהיטים סקוטית קנתה את המותג ואת הזכות להשתמש בעיצובים, ואילו חטיבת הרהיטים המרופדים (= ספות) הפכה לחברה עצמאית.

בשבוע שעבר הגיע אלי הספר The G-Plan Revolution. במילה אחת - מאכזב. היבטים היסטוריים - דלים, היבטים עיצוביים - דלים עוד יותר, היבטים טכניים - פשוט לא קיימים. גם למי שמסתפק בבהייה בתמונות של רהיטים צפויה אכזבה מרה. הכל עטוף בעטיפה עיצובית מ-גניבה, במלעיל ובמובן הרע של המילה. בקיצור - הסתפקו בשיטוטים במרשתת, ואל תקנו את הספר. אם אתם ממש חייבים לעיין בספר - פנו אלי, ואשמח להשאיל לכם אותו.

חדשות טובות מגיעות אלינו מארצות הברית הרחוקה. החדשות עוסקות בנייטרליות של רשת האינטרנט (Net Neutrality). באחת הרשומות הקודמות כתבתי על פסיקה של בית המשפט הפדרלי לעירעורים בקולומביה לפיה אין לרשות התקשורת הפדרלית (FCC) סמכות לכפות על חברת Verizon נייטרליות של הרשת. ניתן לומר בזהירות כי המצב עומד להשתנות. יושב הראש של הרשות, תום ווילר, הודיע כי בכוונתו לשנות את הסיווג של תקשורת פס רחב מסיווג של "שירותי מידע" (information services) לסיווג של "שירותי תקשורת" (telecommunication services). שינוי הסיווג יכפיף את ספקי התקשורת בפס רחב לרגולציה של רשות התקשורת הפדרלית, ויאפשר לרשות לכפות על הספקים נייטרליות ברשת.

איך זה קרה? הרבה מאוד בזכות לחץ ציבורי. המודעות הציבורית עלתה בעקבות התקשורת, ובמיוחד בעקבות העלאת הנושא בתוכניות הבידור/חדשות שזוכות לפופולריות גבוהה בארצות הברית, בעיקר בקרב הצעירים. בעקבות העלאת הנושא על ידי John Oliver בתוכניתו Last Week Tonight היו למעלה ממיליון (!) פניות לאתר של ה - FCC, שתבעו לפעול למען הנייטרליות של הרשת. בהמשך אורגן "יום האטת הרשת" (Internet Slowdown Day) - יום שבו אתרים רבים שינו את העמוד הראשי שלהם לסמליל של "עמוד בטעינה" על מנת להמחיש מה יקרה אם הרשת תאבד את הנייטרליות שלה. בעקבות יום ההאטה היו 770 אלף פניות לאתר של ה - FCC, שהצטרפו ל - 300 אלף פניות בטלפון, ובנוסף נשלחו מעל לשני מיליון דוא"לים לחברי קונגרס.

הקרב רחוק מלהיות מוכרע. הרפובליקאים בבית הנבחרים מנסים להעביר כרגע חוק שישלול מה - FCC את הסמכות לשנות את הסיווג של תקשורת הפס הרחב. מנגד, הנשיא אובמה הודיע כי אם החוק אכן יעבור, הוא יטיל עליו וטו. ועד שהקרב יוכרע - אתם מוזמנים לצפות בג'ון אוליבר - זה באנגלית, זה ארוך, אבל זה חשוב ומצחיק עד דמעות.

נשוב לנגרות, ונסיים ביצירה מדהימה של Yuri Kobayashi. את יורי, נגרת יפנית מופלאה, הזכרתי כבר מספר פעמים בעבר, ומי שעוד לא ביקר באתר שלה - מוזמן לעשות זאת עכשיו. יורי שלחה לי השבוע תמונה של היצירה האחרונה שלה. מדובר בביצה חלולה שמורכבת מחבתנות (coopering) של פלחים דקים שכופפו לאחר שהושרו במים. לביצה הבלתי מושלמת, כיאה לאסתטיקה של הוואבי-סאבי, הוצמדו 111 אנטנות / רגליים שנחרטו עם מוקדים משתנים. היצירה עשויה כולה מילה (ash), ומידותיה: 68 * 76 *76 ס"מ.

הביצה שהתחפשה, יורי קובאישי

רשומה מעלת אבק (חלק ב')

כל פוליטיקאי מתחיל יודע שאם הוא רוצה לספר סיפור טוב, הוא צריך לעשות שני דברים - להפוך את הסיפור לאישי ולהגזים (personalise and exaggerate). נשאיר את ההגזמות לפוליטיקאים, אבל נוסיף נופך אישי לרשומה הקודמת.

בכל פעם שאני נחשף לאבק של אלון אני מקבל גירוי מעצבן בכפות הידיים. לא מדובר במשהו דרמטי, והגירוי חולף כמה שעות לאחר תום החשיפה, אבל בכל זאת - זה די מעצבן ומפריע לעבודה. בכל פעם שאני נחשף לאבק של עץ שמשווק תחת המותג "רוזווד" אני סובל מגירוי באף (= התעטשות נמרצת), מגירוי בעיניים (= דמיעה נמרצת) ומצריבה בגרון. אני מכיר באופן אישי נגר מכובד (רוצה לומר - אין מדובר ב"מישהו" שהוא חבר של השכנה של הדודה של גיסתי) שנחשף לאבק של "רוזווד", סבל מתגובה אלרגית חריפה, בילה מספר ימים בבית חולים ועוד מספר לא מבוטל של ימים בבית. בכל פעם שאני נחשף לאבק של עץ שמשווק תחת המותג "פאדוק" אני סובל מגירוי באף. דווקא ארז הלבנון וצפצפה לא עושים עלי רושם.

אז מה עושים? מצמצמים ככל הניתן את החשיפה לאבק על ידי שימוש במערכת לשאיבת אבק, מערכת לסינון אוויר, נשמיות ולבוש מגן. העצות המובאות כאן מיועדות לטווח הנגרים שבין "החובב" לבין "המקצוען הבודד". אינני מתיימר להיות מומחה לבטיחות ולגהות. בסופו של דבר, מתוך נאמנות לאתוס הישראלי, כל אחד יעשה מה שהוא מבין.

מערכת שאיבת אבק

הדרך הטובה ביותר לצמצם את החשיפה לאבק היא לתפוש אותו קרוב ככל הניתן למקום בו הוא נוצר, והדרך הטובה ביותר לתפוש אותו הוא באמצעות מערכת שאיבת אבק. באופן כללי, מערכת שאיבת אבק מורכבת מחמישה חלקים:

1. מאוורר - מייצר את זרם האויר, שגורם לשאיבת האבק.
2. מערכת צינורות - מקשרת בין המאוורר לבין הכובעים.
3. כובעים - התקנים הנמצאים במקום בו נוצר האבק, ותפקידם לתפוש את האבק. בחלק מן המקרים הכובע הוא חלק מן המכונה (המכשיר), ובחלק מן המקרים הוא תוספת למכונה.
4. מסנן (פילטר) - תפקידו לסנן את האוויר המאובק, להותיר את האבק בתוך המערכת ולשחרר אוויר נקי החוצה.
5. מפריד (ציקלון) - תפקידו להפריד את הנסורת מן האבק, לפני ההגעה אל המסנן. כך משפרים את יעילותו של המסנן ומאריכים את חייו.

בסדנאות קטנות מדובר לרוב במערכת פשוטה עם חיבור אחד לכובע, שמניידים אותה בין המכונות השונות. לעיתים, בנוסף למערכת הניידת, ישנה מערכת נייחת שמחוברת באופן קבוע למכונות הגדולות (מסור, מקצוע עליון, וכיו"ב). חשוב לשים לב לנקודות הבאות:

• התאמה של הספק המערכת (ובעיקר של המאוורר) לכמות האוויר והאבק אותה יש לפנות. לשואב אבק ביתי אין שום סיכוי להתמודד עם קרייזיק גדל מידות. שאלת ההתאמה מסובכת יותר אם המערכת מחוברת עם צנרת קבועה למספר כובעים בו-זמנית.
• צינורות ארוכים, בעלי קטרים משתנים, מפותלים, בעלי פניות חדות מקטינים באופן משמעותי את הספק המערכת.
• הכובע הוא פשרה בין הרצון לתפוש כמות מירבית של אוויר ואבק לבין נוחות ובטיחות העבודה. צריך להשתדל ולבחור במכשירים עם כובעים שמהווים פשרה טובה, או לחילופין - לקנות או לבנות באופן עצמאי כובעים שכאלה. אני לא מצליח להבין מדוע, במאה ה-21, נגרים מוכנים עדיין לקנות ראוטר בלי חיבור סביר למערכת שאיבת אבק.
• אין שום טעם לצייד את המערכת במסנן "אטומי" אם היא לא מיועדת לכך. באופן כללי - ככל שהמסנן בעל יכולת הפרדה טובה יותר, הספק המערכת יורד. אין טעם "לחנוק" את המערכת עם מסנן לא מתאים.
• מומלץ מאוד להשתמש במפריד אם המערכת מחוברת למכונות שמייצרות הרבה נסורת (מסור שולחן). אם המכונות מייצרות רק אבק (משייפת) - המפריד מיותר, אבל איננו מזיק.
• מומלץ למקם את מוצא המערכת מחוץ לסדנא (וזה לא שאנחנו לא אוהבים את השכנים). המערכות הללו רחוקות מלסנן את כל האבק, ואם אפשר להיפטר משאריות האבק מחוץ לסדנא - עדיף.
• יש להקפיד על תחזוקה של המערכת - ניקוי פילטרים, ניקוי מיכלי / שקי אגירה, תקינות צינורות וכובעים.

מערכת סינון אוויר

מערכות סינון אוויר מהוות "קו הגנה שני". הן מיועדות ללכוד את החלקיקים שנמלטו ממערכת שאיבת האבק, ומצאו דרכם אל אוויר הסדנא. המערכות בנויות ממאוורר ומערכת פילטרים בעלי כושר הפרדה גבוה. המערכות, שמונחות על גבי משטח או תלויות מן התקרה, נבדלות זו מזו בהספק שלהן וברמת הסינון שלהן (וגם .. ברעש שהן מפיקות, בנוחות ניקוי והחלפת הפילטרים, ובמחיר).

קיים ויכוח האם מותר (כדאי) להפעיל את מערכות סינון האוויר בשעה שנמצאים בסדנא, או שיש להפעילן רק לאחר היציאה מן הסדנא. המצדדים בהפעלה "אחרי" טוענים כי בעצם פעולתן המערכות גורמות לסיחרור האוויר והאבק, מה שמגביר את החשיפה של הנגר לאבק, שאחרת היה שוקע מטה.  המצדדים בהפעלה "תוך כדי" טוענים כי מדובר בחלקיקי אבק כל כך קטנים שממילא אינם שוקעים מטה, ולכן עדיף להיפטר מהם מהר ככל הניתן.

היצרנים ואירגוני התקינה אינם מספקים המלצה חד-משמעית בנושא, והם מעדיפים לשמור על עמימות. בסדנאות שעבדתי בהם היה מקובל להפעיל את המערכות רק לאחר היציאה מן הסדנא, אבל לא הייתה הוראה חד-משמעית לא להפעיל אותן "תוך כדי". בכל אופן, מדובר בהפעלה ממושכת - גם כשמדובר במערכות גדולות ומקצועיות הן אמורות לפעול במשך מספר שעות על מנת להגיע לאוויר "נקי".

נשמיות

מטרתן של הנשמיות היא למנוע מחלקיקי האבק להיכנס אל תוך מערכת הנשימה. רוב הנשמיות מיועדות לשימוש חד-פעמי, או למספר קטן של שימושים. הנשמיות מגיעות בשלושה מקדמי הגנה - 4, 10, 20 (מסיכות הגנה מגיעות עד למקדם הגנה של 40, והן גם מספקות הגנה לעיניים). מקדם ההגנה המומלץ עבור עבודות נגרות הוא 20.

•  עבור רוב פעולות הנגרות - עבודה עם מערכת שאיבת אבק תקינה חוסכת את הצורך בנשמית.
• בכל פעולה הכרוכה בשיוף (ידני או ממוכן) מומלץ להשתמש בנשמית.
• בכל פעולה הכרוכה בטיפול באבק (ניקוי מערכת השאיבה, ניקוי מכונות וכיו"ב) מומלץ להשתמש בנשמית.
• בעבודה עם עץ בעל פוטנציאל רעילות גבוה מומלץ להשתמש בנשמית.
• חשוב להשתמש בנשמית שמתאימה למבנה הפנים ואוטמת היטב.
• חשוב להחליף את הנשמית על פי הוראות היצרן.

לבוש מגן

מטרתו של לבוש המגן היא למנוע מגע של העור עם האבק. כאשר עובדים עם עץ בעל פוטנציאל רעילות גבוה מומלץ לעבוד עם בגדים ארוכים, כפפות ומשקפי מגן או מסיכת פנים. יש להימנע מבגדים שיכלאו אבק בינם לבין העור. יש להקפיד על ניקוי הבגדים בצורה שתבטיח פיזור אבק מזערי.

קשה לראות, אבל שם מאחור נמצאת נגריה (וויקיפדיה)

לסיכום

• אל תעבדו בלי מערכת שאיבת אבק מתאימה ומתוחזקת כהלכה. אם אין לכם מערכת כזאת - לכו לקנות (או לבנות) עכשיו. מגע של אבק במערכת הנשימה מסוכן לא פחות ממגע של להב המסור באצבע.
• אם אתם משייפים או מתעסקים עם אבק - אל תעבדו בלי נשמית מתאימה ותקינה.
• לא מזיק להצטייד במערכת סינון אוויר, אבל ממש לא חייבים.
• במקרים מועדים לפורענות - הצטיידו בלבוש מגן הולם.

רשומה מעלת אבק (חלק א')

נפתח במסע היסטורי, נעצור לאתנחתא מוסיקלית-בלשנית, ונמשיך במסע הפחדה.

ממלכת שומר, 2,500 לפני הספירה - החשבוניה הראשונה מוצגת לעולם. מדובר בלוח עם חריצים מקבילים - כל חריץ מייצג חזקה אחרת. השומרים השתמשו בבסיס 60, כך שהחריץ הראשון ביטא אחדות, החריץ השני ביטא 60-ות, החריץ השליש ביטא 3,600-ות, וכן הלאה. בחריצים הונחו חפצים קטנים, אשר שימשו בתור מונים (כלומר, ייצגו את הספרות). ריבוי החפצים (בשל הבסיס הגדול) והעובדה שהם הונחו באופן חופשי בתוך חריצים סיבכו מאוד את השימוש בחשבוניה, והיא שימשה אך רק לחיבור ולחיסור של מספרים. [עוד על מספרים - ברשומה הישנה "בכל אשמה השיטה"]

ככל הנראה גם המצרים הקדמונים השתמשו בחשבוניות דומות, אבל ארכיאולוגים לא הצליחו למצוא לכך עדויות (נמצאו חפצים שייתכן כי שימשו כמונים). הפרסים החלו להשתמש בחשבוניות בסביבות 600 לפנה"ס, וייתכן שהם אלה שהפיצו את השימוש בחשבוניה לסין ולהודו.

חשבוניה רומאית - שחזור (ויקיפדיה)

אצל היוונים אנחנו מוצאים עדויות לשימוש בחשבוניה במאה החמישית לפני הספירה. מדובר היה בלוח עץ או שיש עם חריצים, שבהם הונחו חלוקי נחל קטנים (Calculi). עד מהרה אימצו גם הרומאים את החשבוניה. הבסיס בו השתמשו היוונים והרומאים היה בסיס עשרוני חצוי, בדומה לספרות הרומאיות שאנו מכירים בהן יש סימון ל - 1, 5, 10, 50, 100 וכן הלאה. החשבוניות של היוונים והרומאים עבדו משמאל לימין (כלומר האחדות היו בצד שמאל), בעוד שהחשבוניות של השומרים, המצרים והפרסים עבדו מימין לשמאל.

חשבוניה סינית בתצורה עשרונית (ויקיפדיה)

העדות הראשונה לשימוש בחשבוניה אצל הסינים הוא במאה השנייה לפנה"ס. לא ברור אם הם פיתחו את החשבוניה באופן עצמאי, או שהיא הגיעה אליהם דרך פרס. בכל אופן, הסינים הם אלה שהביאו את החשבוניה למבנה המוכר לנו כיום - מוטות שעליהם נעים חרוזים. השינוי המבני איפשר לבצע חישובים מורכבים (כפל וחילוק בנוסף לחיבור ולחיסור) במהירות רבה. בחשבוניה הסינית אנו מוצאים חמישה חרוזים ועוד שניים על כל מוט - כך ניתן היה לבצע ביעילות חישובים בבסיס הקסדצימלי (בסיס 16, שהיה מקובל אצל הסינים) חצוי ומאוחר יותר גם בבסיס עשרוני חצוי.

החשבוניה הסינית אומצה ע"י היפנים בשלב מאוחר למדי (המאה ה - 14 לספירה), ומהר מאוד שינתה את תצורתה לארבעה חרוזים ועוד אחד על כל מוט. שינוי ששיקף את המעבר של היפנים לשיטה העשרונית ונטישת השיטה ההקסדצימלית.

החשבוניה הרוסית היא חשבוניה על בסיס עשרוני (מלא). על כל מוט מושחלים עשרה חרוזים, כאשר לצורך הנוחות שני החרוזים האמצעיים בעלי צבע שונה. החשבוניות המוכרות כיום בעולם המערבי (ומשמשות כעזר למידה בבתי ספר) מבוססות על החשבוניה הרוסית ועובדות על בסיס עשרוני מלא.

רגע לפני שאני מאבד את אחרוני הקוראים - אתנחתא מוסיקלית-בלשנית. "מעלה אבק" של להקת טיפקס. מילים ולחן: קובי אוז (וכל קשר לבחירות המתרגשות עלינו - מקרי בהחלט).

איך אומרים "חשבוניה" באנגלית (ובעצם בכל השפות "המערביות") ? Abacus. המילה הגיעה לאנגלית מיוונית (דרך לטינית). המילה היוונית המקורית הייתה ἄβαξ (אני אחסוך לכם את החזרה לשיעורי המתמטיקה. הוגים את זה - abax), ומשמעותה "לוח ציור". מדובר בלוח מכוסה בחול, שעליו ניתן היה לצייר באמצעות מקל (או אצבע). מקורה של המילה היוונית הוא בשפות שמיות. אנחנו מכירים שפה כזאת - עברית. אנחנו מכירים גם מילה כזאת - "אבק". החשבוניות המקוריות היו לוח מכוסה אבק (= abax) עליו סומנו חריצים, שבהם הונחו החפצים.

אנחנו (הנגרים) לא מבינים גדולים בחשבוניות, אבל באבק אין מומחים מאיתנו. אז, זהו, שלא בדיוק. אנחנו מצטיינים בייצור אבק, אבל יש לנו עוד כמה דברים ללמוד בכל הנוגע לנזקים שהאבק עלול לגרום לנו ובאפשרויות לצמצום הסיכון. הגיע הזמן למסע ההפחדה.

כשאנחנו נדרשים לתקנים בנושא בטיחות בעבודה, אנחנו יודעים למה לצפות. התקנים הישראלים נוכחים / נפקדים - או שלא ניתן למצוא אותם, או שהם פשוט לא קיימים. התקנים האמריקאיים מאופיינים באמירות מעורפלות (שמשקפות לחץ של קבוצות אינטרסים שונות) - "אין עדות חד-משמעית ש ... אבל מומלץ ש ...". בצר לנו אנחנו פונים לתקנים הבריטיים של ה - Health and Safety Executive. אפשר להתווכח על תוכנם, אבל לפחות יש תוכן שאפשר להתווכח עליו.

הנה מידע מתוך "דף אינפורמציה" של ה - HSE בנושא הסכנות הכרוכות בחשיפה לאבק של עצים.

• באופן כללי, עצים קשים מסוכנים (רעילים) יותר מעצים רכים. פורניר ולביד הם לרוב תוצר של עצים קשים. שבבית וסיבית הן לרוב תוצר של עצים רכים, אבל החומרים המוספים להם עלולים להיות מסוכנים לכשעצמם.
• זנים רבים יכולים להיות משווקים תחת שם מסחרי אחד. תחת השם rosewood משווקים קרוב לשלושים זנים שונים. אם מישהו מוכר לך רוזווד - ממש לא ברור מה הוא מוכר לך (לרוב, גם לו אין מושג). הקביעה "רוזווד הוא עץ רעיל" היא כל כך כללית ולא מדויקת, שהיא פשוט חסרת טעם. כדי להגביר עוד יותר את המבוכה - אותו זן יכול להיות משווק תחת שמות מסחריים שונים.
• קיימת שונות גדולה בין עצים (specimen) מאותו זן. עץ אחד עלול להכיל הרבה מאוד גורמים רעילים, בעוד שעץ אחר עשוי להכיל מעט מאוד גורמים רעילים.
• קיימת שונות גדולה בתגובה של אנשים שונים לאותה חשיפה לאבק. אדם אחד עלול לפתח תגובה קשה, בעוד שאדם אחר כלל לא יושפע.
• התקן הבריטי מגדיר את החשיפה המקסימלית המותרת במקום עבודה - לאורך שמונה שעות עבודה, אין לחרוג מחשיפה ממוצעת של 5 מ"ג אבק למטר מעוקב אויר.
• האבק עלול לגרום לגירוי של העור. על פי רוב מדובר בגירוי מקומי, שחולף כאשר נפסקת החשיפה לאבק. במקרים חמורים, החשיפה עלולה לגרום לדלקת עור. במקרים חמוירים עוד יותר, החשיפה עלולה להתניע תגובה אלרגית חריפה, שתתפרץ בעת חשיפה חוזרת לאבק.
• האבק עלול לגרום לגירוי של מערכת הנשימה. האבק עלול לגרום לנזלת, להתעטשויות נמרצות, לאף סתום, לדימום באף, ובמקרים נדירים מאוד - לסרטן באף. על פי רוב, הגירוי נפסק כאשר נפסקת החשיפה לאבק. גם כאן, במקרים חמורים יותר עלולה להיות מותנעת תגובה אלרגית חריפה, שתתפרץ בעת חשיפה חוזרת לאבק.
• האבק עלול לגרום לנזק לריאות. החל בהתקפי אסטמה, וכלה בנזק תמידי לתפקודי הריאות.
• האבק עלול לגרום לגירוי של העינים. החל בכאב בעינים, עובר דרך הדמעה, וכלה בדלקת עינים. 
• האבק עלול לגרום לגירוי של הגוף כולו. במקרים נדירים עלול להיגרם גירוי כללי של הגוף - כאבי ראש, בחילות, צמא, צימצום שדה הראיה, וכיו"ב צרות מצרות שונות.
• מספר מחקרים מצביעים על קשר בין חשיפה לאבק לבין פגיעה בתאי זרע ופגיעה במערכת הלימפה (מחלת הודג'קין).

רגע לפני שאתם מוותרים לחלוטין על נגרות, אתם בטח אומרים לעצמכם - אני משתמש בעצים "רגילים", לא יכול להיות שהם מסוכנים. אני מצטער לאכזב אתכם - הנה רשימה מאוד חלקית של עצים "רגילים" עם נזקים בריאותיים מדווחים.

• אדר (maple) - ירידה בתפקודי ריאות.
• אלון (oak) - אסטמה, התעטשויות נמרצות, גירוי עיניים.
• אשא (ash) - ירידה בתפקודי ריאות.
• אשור (בוק, beech) - דלקת עור, ירידה בתפקודי ריאות, גירוי עיניים.
• ארז לבנון (cedar of Lebanon) - גיורי של מערכת הנשימה.
• אורן (pine) - גירוי של העור,ירידה בתפקודי ריאות. 
• צפצפה (poplar) - התעטשויות נמרצות, גירוי עיניים, שלפוחיות על העור.

העצים הפחות "רגילים" גורמים לתגובות הרבה יותר "אקזוטיות" - לימבה גורם לדימום מהאף ומהחניכיים, ארז אדום גורם לנזק למערכת העצבים המרכזית, פאדוק גורם להקאות ולהתנפחויות של אברים, וונגה גורם לנזק למערכת העצבים המרכזית ולהתכווצוית בטניות, יו גורם לכאבי ראש, ירידה בלחץ דם ופגיעה בתפקוד לבבי.

אז מה עושים ? מחכים לרשומה הבאה שתציע כמה דרכים להקטין את הסיכון. שבוע טוב.