יום ראשון, 26 באוקטובר 2014

מה - חלק א'

מאיר אריאל (מילים, לחן וביצוע) - שדות גולדברג.


רובנו מכירים את השיר בשמו "ילדתי שלי", אבל שמו הרשמי של השיר הוא "שדות גולדברג". מה מקור השם? הנה הבית הראשון של השיר - אולי בו יימצא הרמז.

ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
אל תלכי לבדך
בשדה המוזהב
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
הוא ימכור לך מרחב
השדה המוזהב

טוב, מדובר פה על "שדה מוזהב", וכידוע לנו "גולדברג" בגרמנית הוא "הר מוזהב". אבל - בואו נודה על האמת - זה די דחוק. רגע, הייתה פעם משוררת בשם לאה גולדברג, והיא אפילו כתבה שיר "את תלכי בשדה" (לחן: חיים ברקני, ביצוע: חווה אלברשטיין).


והנה הבית הראשון משירה של לאה גולדברג:

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

לאה גולדברג כתבה שיר אופטימי המעודד את הילדה לצאת אל השדה (החופש, האהבה), ואילו מאיר אריאל כתב שיר תשובה מפוקח (שלא לומר פסימי) המזהיר את הילדה מפני אותו שדה. לאה גולדברג כותבת את השיר מנקודת מבטה של הנערה הצעירה, ואילו מאיר אריאל כותב את השיר מנקודת מבטו של מבוגר (אבא ?) שדואג לאותה נערה הצעירה. הדבר הראשון מפניו מזהיר מאיר אריאל את הנערה הוא "מרחב" (בסיומו של הבית הראשון - "הוא (= השדה המוזהב) ימכור לך מרחב"). אצל גולדברג המרחב הוא "מרחב חיובי", בעוד שאצל אריאל המרחב הוא "מרחב שלילי".

בעולם האומנות משתמשים במונח "מרחב שלילי" (negative space) ולצידו במונח "מרחב חיובי" (positive space). "המרחב החיובי" הוא המרחב שנתפש על ידי הנושאים (האובייקטים) של היצירה. "המרחב השלילי" הוא המרחב שמסביב לנושאים של היצירה. המרחב החיובי, המרחב השלילי ויחסי הגומלין שביניהם מהווים מרכיב מרכזי בקומפוזיציה של היצירה.

הנה שלוש תמונות שימחישו את המונחים ואת יחסי הגומלין ביניהם. בתמונה הראשונה קיים איזון בין המרחב החיובי למרחב השלילי. בתמונה השניה המרחב השלילי דומיננטי, ובתמונה השלישית המרחב החיובי דומיננטי. כל תמונה מספרת סיפור שונה, ומעוררת תחושות שונות.





שימוש במרחב שלילי נפוץ מאוד בעיצוב סמלילים (לוגואים). אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא הלוגו של חברת השילוח הבינלאומית FedEx. בין האות E והאות x נוצר מרחב שלילי בצורת חץ.


הנה סמליל מבריק שעיצב אלכסנדר ג'ונסון עבור הספר מובי דיק (הקוראים מתבקשים לאתר את הצלצל ואת זנבו של הלוויתן):


לעומת הסמלילים שבהם, עפי"ר, יחסי הגומלין בין המרחב החיובי והמרחב השלילי ברורים ופשוטים, הרי שבפסיפסים של האומן ההולנדי אשר (M. C. Escher) מוצאים יחסי גומלין מורכבים מאוד בין המרחבים. המרחבים שלובים זה בזה עד שבלתי ניתן לקבוע מי מהם הוא השלילי ומי הוא החיובי.

שמיים ומים (1938)

יום ולילה (1938)

ועם תחריטי העץ של אשר נסיים את הרשומה. ברשומה הבאה נסביר את פשר ה-"מה" בכותרת, ונדבר על מרחב שלילי וחיובי בעיצוב רהיטים.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

מתנות לשנה החדשה

סוף סוף הגיע "אחרי החגים", ולפנינו ישורת ארוכה של חודשיים תמימים (!) לפני פרוץ חג החנוכה. רגע לפני שניכנס לשיגרה - הנה חווה אלברשטיין שרה "מתנה לראש השנה", מילים: לאה נאור, לחן: מתי כספי.


חווה אלברשטיין קיבלה במתנה נוצה, עלה אדום, טיפת גשם וציור בחול של שמש ושמיים ופרח עם גבעול. אנחנו נעסוק במתנות אחרות - אנחנו נדבר על המתנות של פרויבל (Forebel Gifts).

פרידריך פרויבל (1782 - 1852) היה איש חינוך גרמני, שהניח את היסודות המודרניים לחינוך של ילדים בגיל הרך. הוא המציא את גן הילדים, תוך שהוא שם דגש על כך שילדים הם יצורים יצירתיים ועל כך שמשחק הוא המנוע ללמידה (אני מניח שהשר פירון היה אומר "למידה משמעותית"). על מנת לתמוך בעקרונות אלה הוא פיתח אוסף של עשרים משחקים - המתנות של פרויבל. המתנות הן רצף שמסודר מהמוחשי אל המופשט, מהפשוט אל המורכב. המתנות נועדו הן למשחק עצמאי של הילד והן למשחק של הילד עם האם או עם הגננת (התנצלותי הכנה - שיוויון בין המינים לא היה ממש על הפרק במאה ה-19).

המתנה הראשונה - כדורי צמר
שישה כדורי צמר סרוגים. לכל כדור צבע שונה, ומכל כדור משתלשל שרוך. פרויבל ראה בכדור צורה מושלמת, טהורה. כדורי הצמר קלים ונעימים למגע.


המתנה השניה - כדור, גליל וקוביה
שלושה גופים: כדור, גליל וקוביה - כולם בגודל של 2 אינץ' (51 מ"מ). הגופים עשויים עץ, ללא גימור. הגופים מוגשים לילד בתוך קופסת עץ. בנוסף לגופים, המתנה כוללת מעמד, שלושה חוטים ומקל עץ קטן. הגופים מתחברים אל החוטים בנקודות שונות המהוות צירי סיבוב שונים. הילד יכול לסובב (בעזרת המקל המושחל בתוך החוט הכפול) את הגופים, ולהתרשם מגופי הסיבוב שנוצרים. הכדור שבמתנה השנייה זהה לכדור שבמתנה הראשונה (למעט שינוי החומר והתכונות הנגזרות מכך).


המתנה השלישית - שמונה קוביות
שמונה גופים זהים - קוביות בגדול של1 אינץ'. הגופים מוגשים לילד בתוך קופסת (קוביית) עץ עם מכסה. הופכים את הקופסא, מושכים החוצה את המכסה, ומקבלים קוביה גדולה המורכבת משמונה הקוביות הקטנות. בנוסף לגופים, המתנה כוללת משטח עליו מצוירת רשת ריבועים בגודל זהה (1 אינץ'), שעליה ניתן להניח את הקוביות.


המתנה הרביעית - שמונה תיבות
שמונה גופים זהים - תיבות בגודל של 1/2 * 1 * 2 אינץ'. התיבות מוגשות לילד בתוך קופסת עץ, בדומה למתנה השנייה. ניתן לשחק עם שמונה התיבות, או להוסיף למשחק את הקוביות מהמתנה השלישית.


המתנה החמישית - קוביות ומנסרות
שלושים ותשעה גופים - 21 קוביות, 6 חצאי קוביות, 12 רבעי קוביות. הגופים מוגשים ליד בתוך קופסת עץ גדולה יותר של 3 אינץ'. המתנה החמישית מאפשרת לילד לבנות מבנים מורכבים יותר, וחושפת אותו למושגים מתמטיים חדשים - אלכסון, זווית, שברים.


המתנה השישית - תיבות
שלושים ושישה גופים - 18 תיבות, 12 חצאי קוביות, 6 עמודים. הגופים מוגשים לילד בתוך קופסת העץ הגדולה (3 אינץ'). הגופים מאפשרים לילד לבנות מבנים מורכבים יותר, ובמיוחד כאשר משלבים אותם עם הגופים מן המתנות הקודמות. מעניין לציין כי הארכיטקט פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright) הרבה לשחק בילדותו עם "קוביות" עץ - קשה שלא להבחין בקשר בין "קוביות" המשחק לבין המבנים (היחודיים) שהוא תיכנן לאורך השנים.


המתנה השביעית - אריחים
אוסף אריחים הבנויים משבע צורות בסיסיות - ריבוע, משולש שווה צלעות, משולשה ישר זווית ושווה שוקיים, משולש ישר זוית ושונה צלעות, משולש שווה שוקיים בעל זווית קהה, עיגול, חצי עיגול. שבע הצורות הבסיסיות מופיעות בגדלים ובצבעים שונים. האריחים שבמתנה השביעית הם (חלק מן) הפאות של הצורות שהילד נחשף אליהן במתנות הקודמות. במתנה השביעית הילד נחשף למושג החדש - המשטח. הילד לומד כי הוא יכול לבצע הפשטה של גופים (מהמתנות הקודמות) על יד יצוגם באמצעות משטחים (אריחים).


המתנה השמינית - מקלות וטבעות
אוסף של מקלות, טבעות וחצאי טבעות בגדלים ובצבעים שונים. המתנה השמינית חושפת את הילד למושג נוסף - הקו, ומציגה בפניו רמה נוספת של הפשטה - ממשטח לקו.


המתנה התשיעית - נקודות
אוסף של נקודות (עיגולים קטנים) בגודל אחיד ובצבעים שונים. המתנה התשיעית חושפת את הילד למושג נוסף - הנקודה. המתנה משלימה את תהליך ההפשטה מגופים תלת-מימדיים, למשטחים דו-מימדיים, לקוים חד-מימדיים, ולבסוף לנקודה חסרת מימדים.


המתנה העשירית - מסגרות
אוסף של מקלות וכדורים. המתנה העשירית סוגרת את המעגל, וחוזרת אל הגופים. הילדים יוצרים באמצעות המקלות (מקצועות) והכדורים (קודקודים) גופים דו-מימדיים ותלת-מימדיים. בתקופתו של פרויבל המתנה העשירית כללה קיסמים מחודדים ואפונים שהושרו במים, כך שניתן יהיה להחדיר אליהם את הקיסמים. כיום, בנוסף למשחקים המאפשרים לבנות ולפרק מסגרות (Tinkertoy, למשל), ניתן להשתמש בכדורי "פלסטלינה" בתור כדורים רב-שימושיים.


כמה הערות לסיכום:
  1. איפשהו למעלה דיברתי על כך שפרויבל הציג עשרים מתנות - לאן נעלמו המתנות אחת עשרה עד עשרים? אני לא ממש יודע את התשובה לשאלה. החברות שמוכרות את המתנות והאתרים שמדברים על פרויבל והמתנות שלו נעצרים, משום מה, במתנה העשירית. חפרתי לא מעט, אבל לא מצאתי חומר (באנגלית) שמדבר על המתנות המתקדמות יותר.
  2. מבחינה נגרית לא מדובר כאן באתגר קשה מדי. הכנת הכדור מאתגרת משהו - יש כאלה שיעדיפו חריטה עם או בלי ג'יגים, ויש כאלה שיעדיפו פתרונות "מקוריים" יותר (שמעתי ראוטר?). יש כאלה שיעדיפו את הגישה הידנית - גילוף כדור באמצעות סכין - לא כל כך פשוט, אבל בהחלט מעניין. גם בתחום בניית הקופסאות ניתן "להשתולל", למרות שפרויבל בפירוש הטיף לקופסאות פשוטות.
  3. ילדים (לפחות אליבא דפרויבל) תופשים גופים באופן אינטואיטיבי, ועוברים תהליך בו הם לומדים כיצד לבצע הפשטה של הגופים למשטחים, לקווים ולנקודות. עולם המבוגרים מסתפק, כמעט תמיד, בייצוגים המופשטים. התהליך של המעבר מן המופשט אל המוחשי קשה לנו מאוד. כשאנחנו רואים ייצוג דו-מימדי של גוף כלשהו אנחנו יכולים לבנות את הגוף באמצעות "הוראות הייצור", אבל קשה לנו מאוד לתפוש איך באמת ייראה הגוף במרחב. זה נכון לגבי נגרים שמנסים לתפוש איך ייראה הרהיט אותו תיכננו, וזה נכון עוד יותר לגבי לקוחות שמנסים לתפוש איך ייראה הרהיט שזה עתה הזמינו.

יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

רון בלב ואת ביד

הפעם נרחיק לבריטיש קולומביה (British Columbia), המחוז הדרום מערבי של קנדה. גודלו של המחוז הוא 944,735 קמ"ר (פי 43 משטחה של מדינת ישראל) ומתגוררים בו 4.4 מיליון תושבים (לעומת 7.8 במדינת ישראל). נכון לסקר משנת 2011, כ - 58% משטח הקרקע מכוסה ביער, שרובו המכריע (80%) מורכב מעצים מחטניים.

בשנות השישים סבלו היערות בבריטיש קולומביה מכריתה תעשייתית אינטנסיבית. הכריתה השאירה אזורים נרחבים חשופים, בלי יכולת להתחדש. בתחילה, נשות הכורתים היו אחראיות על שתילה מחדש של עצים באזורים החשופים. מאחר שפתרון זה היה בלתי מספק, חברות הכריתה בשיתוף ממשלת קנדה שכרו חברות לצורך ייעור מחדש של האזורים החשופים. מדובר היה בקבוצות של נשים וגברים צעירים, שהיו יוצאות לעומק היערות לתקופות של מספר חודשים. הצעירים ה"היפים", נהנו מחיי הטבע, מהחופש, מחיי השיתוף, מהעבודה הפיסית המאומצת, ומהשכר הגבוה.

דניאל ג'יימס הנהיג את אחת הקבוצות הללו. הקבוצה שלו פעלה בשנים 1977 עד 1987, מנתה כשלושים צעירים, ושתלה כשניים עשר מיליון עצים. במהלך אחת מעונות השתילה, יילד דניאל את אישתו ג'ני באוהל טיפי ששכן במחנה מרוחק. לזוג נולדה ילדה בשם נהני ארנצן (Nahanni Arntzen). את ילדותה בילתה נהני עם הקבוצה של אביה, כשהיא מצטרפת לכל פעילויותיה.

לפני מספר שנים נהני רצתה להראות לביתה תמונות שלה כשהייתה קטנה. היא פנתה לאביה, ושאלה אותו האם יש לו תמונות כלשהן מהתקופה ההיא. האב שלף ארגזים מלאים בשקופיות שהוא צילם במהלך השנים. תמונות נהדרות - הן מבחינה אומנותית, הן מבחינה טכנית, והן מבחינת ערכן ההיסטורי. נהני יזמה פרויקט kickstarter שמטרתו גיוס כסף לצורך הוצאת ספר עם מבחר מהתמונות שצילם אביה במהלך השנים. הפרויקט גייס את הסכום המבוקש, ולנו לא נותר אלא להמתין ליציאתו של הספר. בינתיים, הנה כמה תמונות מתוך האוסף העצום.

האוהל בו נולדה נהני





נהני במחנה

יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

צרות של אחרים

לא שחסרות לנו צרות משל עצמנו, אבל הפעם נדלג לחבל קשמיר, ללמוד על צרות של אחרים. עד לאמצע המאה ה - 19, המונח "קשמיר" התייחס לעמק ששוכן מדרום לקצה המערבי של הרי ההימליה. כיום המונח "קשמיר" מתייחס לאזור גיאורפי גדול יותר, המתחלק בין הודו, פקיסטן וסין. חבל ארץ שמהווה מוקד לסכסוך עקוב מדם בין שלוש המדינות.

באלף הראשון לספירה חבל קשמיר היה מרכז חשוב להינודאיזם ולאחר מכן לבודהיזם. במשך מאות שנים האזור התאפיין בסובלנות דתית. משנת 1349 ועד לשנת 1751 היה חבל קשמיר תחת שלטון מוסלמי עצמאי. לאחר מכן שלטו בחבל האפגנים (עד לשנת 1820), ולאחריהם שלטו בחבל הסיקים, עד שהובסו בשנת 1846 על ידי האימפריה הבריטית. הבריטים מינו מהרג'ה מטעמם ששלט בחבל עד לשנת 1947.

בשנת 1947 העניקה בריטניה עצמאות להודו ולפקיסטן. הנסיכות "העצמאית" של קשמיר, תחת שלטונו של המהרג'ה הארי סינג, יכולה היתה לבחור אם להצטרף להודו או לפקיסטן. הארי סינג, היה מהרג'ה הינדי ששלט על מדינה עם רוב מוסלמי. במקום לקבל החלטה ברורה, הוא ביצע תמרוני השהייה. לבסוף פקעה סבלנותם של השבטים המוסלמים ששכנו בפקיסטן, והם פלשו לנסיכות. הארי סינג פנה להודו בבקשת עזרה, ונסיכות קשמיר הפכה לחלק אינטגרלי מהודו. הודו תפשה כשני שלישים של הנסיכות, ופקיסטן תפשה את החלק הצפוני. מאוחר יותר, בשנות החמישים, כבשה סין את האזור המזרחי של הנסיכות.

מאז החלוקה של שנת 1947 ועד ימינו נותר האזור מוקד לסכסוך אלים בין שלוש המדינות. ולמי ששכח - שלוש מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני.

שרדנו את השיעור הגיאופוליטי, אבל איך עוברים מכאן לנגרות ? הרופאה נכחה בשבוע שעבר בכנס באירופה, ונפגשה שם עם כמה מעמיתיה - אחת מהן רופאה הודית. מפה לשם הזכירה הרופאה ההודית גילוף קשמירי בוולנאט (walnut, מה שנקרא אגוז אמריקאי בארץ). הרופאה שלי שבה הביתה, שאלה אם יש לי מושג במה מדובר, ואני פניתי לידידי גוגל להרחבת אופקים.

אומנות הגילוף הובאה לקשמיר על ידי המוסלמים במאה ה - 14 לספירה. האומנות שרדה את התהפוכות אותן ידעה קשמיר, והיא ממשיכה להתקיים גם בימינו אנו. המקום היחיד בו ניתן למצוא עצי וולנאט בהודו הוא בחבל קשמיר. העצים אותם כורתים הם עצים שהפסיקו להניב פירות - מדובר בעצים בני שלוש מאות שנה. ליד השורשים יש לעץ צבע חום כהה (כמעט שחור). ככל שעולים במעלה הגזע הצבע הופך בהיר יותר. העץ נכרת, מנוסר לפרוסות בעוביים שונים, ומונח לייבוש לתקופה של מספר שנים.

העץ היבש עובר אל הנגר שבונה את הרהיט. בתום הבנייה עובר הרהיט (לעיתים לפני ההדבקה) אל המגלף. מיותר לציין כי כל עבודתו של המגלף מתבצעת בכלים ידניים - מפסלות, מקבות, סכינים. קיימים חמישה סוגים של גילופים:

  • גילוף שכבות (undercut) - מדובר בגילוף של עד שבע שכבות, שנותן אפקט תלת-מימדי. במקרים רבים נושאי הגילוף הם סצינות מעולם הטבע (צמחים, בעלי חיים קופצים, ציפורים עפות).
  • סבכה (open, lattice) - גילוף מסכים (מחיצות) באלמנטים גיאומטריים ובאלמטים מתחום הקליגרפיה.
  • גילוף עמוק (deep carving) - גילוף עד לעומק של 13 ס"מ. המוטיבים המקובלים הם דרקונים או פרחי לוטוס.
  • גילוף חצי-עמוק (semi carving) - גילוף על גבי משטחים דקים יחסית.
  • גילוף שטחי (shallow carving) - מדובר בחריצה (גילוף שטחי מאוד) על גבי משטחים דקים.

ובלי "רגע של עברית" הרי אי אפשר. השם "הקשמירי" לגלף הוא naqash. בערבית, מגלף הוא نقاش (נקאש). גם בעברית - שם המשפחה נקש ציין במקור מגלף או חרט.