פסק זמן

אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לפני החזרה לארץ.

בימים טרופים אלה נראה לנו קצת מוגזם להסתמך על "קפיצת דרך", ולפיכך אנחנו עולים ביום רביעי הבא על טיסת אל-על שתוביל אותנו מנמל התעופה על שם ג'ון פ. קנדי (JFK) לנמל התעופה על שם דוד בן גוריון (TLV).

הבלוג יוצא לחופשה קצרה.

להתראות בעוד מספר שבועות.

איל

לפנק, לפנק, לפנק

לקראת השיבה, בסוף החודש, לארץ הקודש אני מבצע רכישות כאלה ואחרות. כל אותם דברים שאם אתה כאן (ארצות הברית) קל מאוד לקנות, אבל אם אתה שם (ישראל) - רכישתם הופכת למבצע מורכב ויקר. אחד היתרונות של מגורים בקמדן הוא הקירבה לוורן (Warren). מדובר בעיירה קטנה (כ - 4,700 תושבים) ולא מושכת במיוחד. העיירה חייבת את פירסומה בשנים האחרונות לשני מוסדות. הראשון - הכלא של מדינת מיין, שהועבר אליה בשנת 2002 מהעיירה הסמוכה תומסטון. השני - המפעל של חברת לי-נילסן (Lie-Nielsen Toolworks), שמייצרת מקצועות וכלי עבודה ידניים נוספים.

מה מסתתר בשקית?

"היעוד שלנו הוא לתכנן ולבנות כלי עבודה יפים, באיכות של זמנים עברו, שיהוו השראה לנגרים ולבעלי מלאכה אחרים". החברה נוסדה על ידי תומס לי-נילסן בשנת 1981. לי-נילסן (כולם קוראים לו תום) עבד בשנות השבעים עבור חברה של כלי עבודה בשם Garret Wade (החברה עדיין חיה, נושמת, ומוכרת). בשנת 1981 החליט מי שייצר עבורם את ההעתק למקצוע מספר 95 של סטנלי לפרוש. תום קנה ממנו את המכונות, התוכניות וחומרי הגלם. השאר - היסטוריה.

מה בקופסא?

לי-נילסן (שהשכלתו הפורמלית היא ספרות אנגלית) עבר למיין, והתחיל בייצור מתוך מחסן קטן בחצר. במהלך השנים הגדילה החברה את היצע המוצרים. באמצע שנות התשעים עברה החברה למשכנה הנוכחי - אוסף מבנים בשטח כולל של 1,200 מ"ר. כיום החברה מייצרת כמאה סוגים שונים של כלים, ומוכרת כעשרים אלף כלי עבודה בשנה. הכלים נבנים מברזל מרוקע (Ductile Iron) ומסגסוגת של ארד ומנגן (Manganese Bronze). הברזל המרוקע הוא חומר חזק ועמיד, איננו ניסדק והוא בעל יכולת ספיגת רעידות. סגסוגת הארד והמגנן, שמשמשת בעיקר במקצועות הקטנים ועבור רכיבים של המקצועות הגדולים, היא חומר כבד, חזק ועמיד, והיא איננה נסדקת ואיננה מחלידה. הלהבים העבים (מאוד) מיוצרים מפלדת A2, אך החברה מציעה גם להבים חליפיים מפלדת O1.

המקצוע במלוא הדרו

כל חומרי הגלם נקנים בניו-אינגלנד, וכל הייצור נעשה במפעל במיין. הייצור נעשה באמצעות מכונות CNC, מכונות כירסום והרבה עבודה ידנית. באחת השיחות שהיו לנו עם תום (הוא אורח קבוע בבית הספר, ושמח מאוד לקשקש עם האומנים האורחים על נגרות וכלים) הוא אמר לנו שהיה לו חלום לכתוב על הכלים Made in Maine, אבל בגלל שהוא מייצא חלק גדול מן הכלים הוא נאלץ להסתפק בכיתוב Made in USA.

אני נאלץ לאכזב את אלה שציפו להמלצה כזאת או אחרת. בכל זאת ... עולם המקצועות המסחריים נחלק לארבע רמות:

1. ייצור סדרות המוניות - איכות נמוכה - מחיר נמוך מאוד.
2. ייצור סדרות גדולות - איכות סבירה - מחיר בינוני-נמוך.
3. ייצור סדרות קטנות - איכות טובה - מחיר בינוני-גבוה.
4. ייצור סדרות זעירות - איכות טובה מאוד - מחיר גבוה מאוד.

לעניות דעתי, קנייה משתי הרמות הקיצוניות היא עיסקה גרועה. אין מה לקנות מקצוע במאה ש"ח או מקצוע בשלושת אלפים ש"ח - פשוט חבל על הכסף. ההתלבטות האמיתית היא בין הרמה השנייה והרמה השלישית, ובתוך הרמות הללו. עבור מקצוע מספר 5 - ברמה השנייה ניתן למצוא מקצועות בסביבות הארבעה מאות ש"ח (למשל של Anant בקצה הנמוך, Luban ו - Stanley בקצה הגבוה). ברמה השלישית ניתן למצוא מקצועות בסביבות התשע מאות ש"ח (למשל של Veritas או של Lie-Nielsen).

בשנים האחרונות הגבול בין שתי הרמות הללו מיטשטש - האיכות של הרמה השנייה עולה, והמחיר של הרמה השלישית יורד. עבור הרמות השנייה והשלישית, היחס של המחיר מול האיכות הוא די לינארי, כך שההחלטה מה לקנות מושפעת בעיקר מהסכום אותו רוצים ויכולים להשקיע. להבדיל - המעבר מהקבוצה הראשונה לשנייה כרוך בתוספת קטנה יחסית של כסף (300 ש"ח) ובשיפור דרמטי באיכות. המעבר מהקבוצה השלישית לרביעית כרוך בתוספת גדולה מאוד של כסף (2,000 ש"ח) ובשיפור קטן יחסית באיכות.

ואני? כפי שכבר הבנתם, פינקתי עצמי בגירסא של לי-נילסן למקצוע סטנלי מספר 60-1/2.

אצבע לבנה

אני יודע שאתם ודאי מוטרדים בנושאים חשובים יותר, אבל בכל זאת ... האם אי פעם שאלתם את עצמכם איך הנקר (woodpecker) לא מקבל כאב ראש מכל הניקורים שלו? אני מניח, כי לו אתם הייתם דופקים את הראש בקיר מאות פעמים ביום היו לכך תוצאות לא כל כך נעימות - אז איך הנקר עושה את זה?

לנקר יש בולם זעזועים - מנגנון מיוחד שמנתק את עצמות הלסת מהעצמות האחרות בכל פעם שהוא מנקר. בנוסף, מוח הנקר מסוגל לעמוד בזעזועים חזקים פי עשרה מיכולת הספיגה של מוח האדם. להשלמת התמונה, המקור של הנקר בנוי מעצם המכילה גם קרטין (אותה קבוצה של חלבונים שמרכיבים את הרקמות הקרניות של הגוף - ציפורניים, שיער והשכבה החיצונית של העור). המקור מתחדש ("ממשיך לגדול") כל הזמן, ומפצה על השחיקה כתוצאה מהניקורים.

לא צריך לדפוק את הראש בקיר כדי להסתכן בנזקים בריאותיים - מספיק להשתמש במסור שרשרת, במשייפת חשמלית, בראוטר ואפילו במקדחה. כל הכלים הללו יוצרם רטט (vibration) שעלול לגרום ל - Hand-Arm Vibration Syndrome (או בשם פחות מדעי - רטט אצבע לבנה).

HAVS הינה פציעה שנגרמת כתוצאה משימוש ממושך במכשיר ידני רוטט. הפציעה עלולה לפגוע בעצבים, במפרקים, בשרירים, ובכלי הדם. במקרים קלים הנפגע יכול לסבול מתחושת נימול או מחוסר תחושה בקצות האצבעות, שהופכות לעיתים ללבנות. במקרים הקשים הנפגע יכול לסבול מחוסר יכולת מוחלט של שימוש ביד. הפגיעה יכולה להיות זמנית או קבועה, ובכל אופן, אין דרך לטפל בפגיעה.

התסמינים של הפציעה תוארו לראשונה על ידי פרופסור Giovanni Loriga באיטליה בשנת 1911, אבל הוא לא קישר אותם לגורם כלשהו. רק בשנת 1918 תואר הקשר שבין התסמינים לבין שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט על ידי דוקטור Alice Hamilton. רק בשנת 1985 הוכרה המחלה באופן רישמי באנגליה, ובעקבות כך נפסקו (בשנת 1997) פיצויים בסך 127,000 ליש"ט לשבעה כורים.

הסיכויים ללקות ב - HAVS גדולים יותר ככל שזמן השימוש במכשיר ידני רוטט ארוך יותר וככל שעוצמת הרטט גבוהה יותר. מקובל למדוד את זמן השימוש במספר השעות ליום, ואת עוצמת הרטט במטר לשניה בריבוע. קל למדוד את זמן השימוש (באמצעות שעון), אבל די קשה למדוד את עוצמת הרטט (באמצעות אקסלומטר). היצרנים לא ממש שמחים לשתף אותנו במידע הזה, וגם המידע שבכל זאת מסופק לא תמיד תואם את המציאות. חיפוש במסדי נתונים רשמיים של ארגוני גיהות ובטיחות מניב תוצאות חלקיות ביותר.

אם בכל זאת הצלחתם להגיע לנתונים אודות עוצמת הרטט, אתם מוזמנים להשתמש בגרף (האמריקאי) הבא כדי לקבוע את זמן השימוש המותר. הקו העליון (השחור) הוא הגבול העליון המותר. הקו התחתון (האפור) הוא הסף שמעבר אליו חייבים לפקח על מידת החשיפה של העובדים.

אפשר לקבל תחושה "מוחשית" יותר מתוך הגרף (הבריטי) שמספק פירוט לגבי מספר כלים.

האמת היא שהעסק עוד יותר מסובך. ההשפעה של השימוש במכשיר ידני רוטט מצטברת - כלומר, אדם שמשתמש היום במכשיר ידני רוטט לא "פותח דף חדש" למחרת היום. שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט, גם אם בכל יום הוא מתחת לתקן, מעלה את הסיכוי ללקות ב - HAVS. למיטב הבנתי, לא קיימים כיום תקנים המתייחסים למידת השימוש המצטבר.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

• שימוש בכפפות סופגות רטט. יש מגוון חומרים, עיצובים, יצרנים ומחירים. קשה מאוד להבין אילו כפפות באמת עובדות, ומצדיקות את ההשקעה.
• שימוש במכשירים עם עוצמת רטט נמוכה. קשה מאוד לדעת מה עוצמת הרטט של המכשירים השונים, כך שההשוואה בין המכשירים היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
• הקטנה וריווח משך השימוש במכשירים. זה כנראה הגורם שהכי קל למדוד ולשלוט עליו. חלק מהנתונים (שבטבלה הבריטית) די מפחידים - משך השימוש "הבטוח" במקדחה רוטטת הוא שמונה עשרה דקות (!).

מה אני אגיד לכם - לא ממש יצאתי רגוע מהרשימה הזאת.