לשטוף את העיניים

"התשעה חודשים" סיימו ועזבו, לא לפני שפרקו את תערוכת הסיום שלהם בגלריה. את המקום תפסו רהיטים פרי יצירתם של סגל בית הספר. הנה כמה תמונות (כל הזכויות שמורות לבית הספר) עם כמה הערות.

כיסא גבוה של אלד לואיס (Aled Lewis), בנוי מייפל. אלד, כהרגלו, בעיצוב מודרני ונקי. העיצוב פשוט, אבל הבנייה ממש לא.

יורי קובאיאשי (Yuri Kobayashi) נכנעה (סוף סוף) ללחץ, ויצרה רהיטים פשוטים - שולחן נמוך, שמשמש גם כתיבת תהודה. הפאות מוחזקות באמצעות שלוש רצועות של גומי, כך שניתן לפרק את השולחן ולארוז אותו למשלוח.

סת' רולנד (Seth Rolland) ברעיון נחמד לתומך ספרים. מדובר בחתיכה אחת של אשא שנחרצת לסירוגין, כאשר שני הקצוות (המאונכים זה לזה) מחוברים באמצעות דיבל עץ. ניתן להפריד את הקצוות, ולסגור את התומך.

אדריאן פראזוטי (Adrian Ferrazzutti) מציג כיסא עם מבנה הרגליים האופייני לו (כנגר, לא כאדם). שימו לב לקשת (הרגל האחורית) שבנויה מכיפוף שכבות מחודדות - tapered bent lamination.

דייויד אפפיל-בראון (David Upfill-Brown) מציג "כיסא נשיקה" בסגנון האורגני שהוא סימן ההכר שלו. מדובר בכיפוף שכבות בשני שלבים - בשלב הראשון מכופפים את השכבות באמצעות כיפוף אדים, ובשלב השני מבצעים את ההדבקה עצמה. לאחר מכן מעצבים את הרכיבים לצורה האורגנית שלהם באמצעות כלים ידניים והרבה עבודה קשה.

התערוכה פתוחה עד ל - 17 בספטמבר, אבל אם אתם רוצים הדרכה בעברית אתם צריכים להגיע לפני סוף חודש יולי.

טיפול משפחתי (חלק ב')

בשבוע שעבר טיפלנו במשפחה הגדולה של כליבות המוט. בואו ניקח נשימה עמוקה ונטפל בשאר המשפחות שמרכיבות את עולם הכליבות.

(2) כליבות C (או G)

אם כליבות F הן "סוס העבודה" של הסדנה, הרי שכליבות C הן "שור העבודה" - כבדות יותר, מגושמות יותר, מתוחכמות פחות, אבל מאפשרות להפעיל הרבה יותר לחץ - כמעט פי שניים מאשר כליבות מוט. כליבות C מגיעות במגוון אורכים, עומקים וצורות. לא רק שהכליבות מסוגלות להפעיל לחץ רב, הן בעלות מהלך בורג ארוך, כך שניתן להפעיל לחץ לאורך כל תהליך הידוק הכליבה (בניגוד לכליבות מוט). תכונה זאת הופכת אותן לשימושיות ביותר בעת הידוק כיפופים. כליבות C קטנות שימושיות מאוד לצורך הידוק ג'יגים. המלצת הבית: לקנות, בעיקר אם עוסקים בכיפופים. הטכנולוגיה של הכליבה פשוטה למדי, כך שניתן להסתפק במותגים בינוניים (לא להתפתות למותגים זולים שמתעקמים / נשברים / מתפרקים עד מהרה).

(3) כליבות סרט

כליבות סרט (מכונות גם כליבות קור - web clamps) משמשות לכליבה במצבים בהם המשטחים אותם כולבים אינם מקבילים זה לזה ו/או כאשר מדובר בצורות "מוזרות". כליבות הסרט נבדלות זו מזו ברוחב הסרט, בחומר ממנו עשוי הסרט (פוליאסטר, קנווס, מתכת) ובמנגנון ההידוק של הסרט - החל במנגנון פשוט (כמו בתמונה) וכלה במנגנונים משוכללים (ויקרים) יותר. הבעייה הקשה של כליבות הסרט היא שהן מתקשות "לעבור את הפינות", במיוחד אם הפינות הן בזווית של 90 מעלות או פחות (כלומר זווית ישרה או חדה). על מנת לפתור את הבעייה מרכיבים על הפינות התקני פלסטיק (או מתכת או עץ) שאמורים להקל על הסרט לעבור את הפינות. ההתקנים אמנם מסייעים, אך אינם פותרים את הבעייה. בשורה התחתונה - כאשר כולבים פינות עם זוויות ישרות או חדות, ובמיוחד אם מדובר בזוויות בגדלים שונים, הלחץ אותו מפעילה הכליבה איננו מרשים ואיננו אחיד. לפיכך, אני מסתייג משימוש בכליבות סרט במקרים בהם ניתן להשתמש בכליבות אחרות, למשל כאשר מדובר בכליבה של קופסא. המלצת הבית: לקנות כשצריך. כליבות הסרט לא כל כך שימושיות, אבל כשצריך אותן אין להם תחליף. אפשר בהחלט להסתפק במותג בינוני עם מנגנון הידוק פשוט (לטעמי, המנגנונים המשוכללים רק מפריעים).

(4) כליבות קפיץ

כליבות קפיץ משמשות לכליבה של חלקים קטנים, במקרים בהם לא נדרש להפעיל לחץ רב. הן נוחות לכליבה באמצעות יד אחת בלבד. באופן מסורתי, כליבות קפיץ עשויות מתכת, אבל כיום קיימות גירסאות פלסטיק רבות. סוף סוף אנחנו נפגשים עם כליבות זולות ושימושיות - נעים להכיר. קיימות גם כליבות שהן שילוב של כליבת קפיץ וכליבת פיקה (cam), בהן ההידוק הסופי מתבצע באמצעות פיקה. כליבות אלה יקרות משמעותית מכליבות הקפיץ הרגילות. המלצת הבית: לקנות "עשיריה" ולשים במגירה לשימוש עתידי. אפשר בהחלט להסתפק במותג בינוני. לדעתי, אין הצדקה (עלות מול תועלת) לקנות את הכליבות המשולבות.

(5) כליבות לשולחן (למשטח) עבודה
משפחה די גדולה של כליבות שמטרתן הצמדה של רכיב כלשהו אל שולחן עבודה על מנת שניתן יהיה לעבד אותו (להקציע, לגלף, לכרסם, וכיו"ב).

	כלב שולחן (bench dog) לא בדיוק כליבה, אבל אי אפשר שלא להזכיר את כלב השולחן. מדובר פשוט במוט (עץ / מתכת / פלסטיק)  שנכנס לתוך חור בתוך שולחן העבודה. את הרכיב אותו רוצים לכלוב ממקמים בין כלב השולחן לבין מקור לחץ אחר (למשל המלחציים), וכך מחזיקים אותו במקומו. קיימות אין-ספור גירסאות, כולן נתמכות בלהט באידיאולוגיה מנומקת היטב. המלצת הבית: מה? עוד אין לכם?
	כלב פלא (Wonder Dog) וכלבלב פלא (Wonder Pup) מדובר בהמצאה של חברת Veritas - שיכלול של כלב השולחן המסורתי. בראשו של הכלב קדוחה הברגה, דרכה עובר בורג שמפעיל לחץ על הרכיב אותו רוצים לכלוב. ניחשתם נכונה - כלבלב הפלא (B) הוא אחיו הקטן של כלב הפלא (A). המלצת הבית: שימושי מאוד, אבל לא מצדיק את המחיר הגבוה (40 דולר בארה"ב). ממליץ לוותר או (לנסות) לבנות לבד.
	הולדפסט (Holdfast, מכונה גם Hold down) כליבה עתיקה מאוד, פשוטה מאוד ויעילה מאוד, המשמשת להצמדת רכיב אל שולחן העבודה. דופקים על ראש הכליבה לשם הידוק, ודופקים על צד הכליבה לשם שיחרור. כיום, קיימות גירסאות מודרניות שמהודקות באמצעות בורג ו/או פיקה. ובלי הערה בלשנית אי אפשר. מקור המונח hold fast הוא בספר דברים (פרק י, פסוק כ): "אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ". ובתרגום לאנגלית: "Fear the Lord your God and serve him. Hold fast to him and take your oaths in his name". המלצת הבית: שימושי, אבל ממש לא הכרחי. אם קונים - להשקיע בכליבות טובות (ולמרבה הצער יקרות), לאו דווקא ממותג ידוע.
	כליבת מתג (Toggle clamp) משפחה של כליבות בצורות ובגדלים שונים. הכליבות ניתנות לכיוונון באמצעות בורג, ונסגרות / נפתחות באמצעות הידית (המתג). הכליבות משמשות (בעיקר) להצמדת רכיבים לג'יגים. המלצת הבית: שימושי מאוד, ובמיוחד אם עושים שימוש נרחב בג'יגים. מומלץ להשקיע במותגים טובים, או לכל הפחות בינוניים.

(6) כליבות אחרות (מיוחדות / יעודיות / שונות ומשונות)

	כליבת בורג-יד (hand-screw clamp) כליבת בורג-יד היא כליבה ותיקה וטובה. היא מצטיינת בעומק רב ובמשטח כליבה גדול. ניתן לשנות את הזווית של המתלעות ולכלוב רכיבים בעלי צורה "מוזרה". ניתן לעצב את המלתעות לצורה יחודית, ולקבל ג'יג כליבה יעודי. בצד החסרונות יש לציין את הקושי לשמור על המתלעות מקבילות, ועל כך שהמעבר ממצב פתוח לסגור מייגע למדי. המלצת הבית: לא חובה, אבל שימושי וטוב שיש בסדנא. אפשר לקנות גם מותג בינוני, אם כי המותגים המובילים מוצלחים יותר.
	כליבת שול (Edge clamp) כליבת שול משמשת לכליבת שול (קנט, edging) למשטח. הרעיון הוא הפעלת לחץ בשלוש נקודות - שתיים מקבעות את הכליבה למשטח (מלמעלה ומלמטה), בעוד השלישית לוחצת את השול לכיוון המשטח. קיימות כליבות משוכללות (כמו בתמונה), וכליבות פשוטות שהן למעשה כליבת C עם בורג נוסף במרכז (מה שהופך את הכליבה לכליבת E). המלצת הבית: מחד גיסא אני חי טוב מאוד בלי כליבות שול, מאידך גיסא אני כמעט ולא מדביק שוליים. אם אתם מדביקים הרבה שוליים - כדאי לשקול, אחרת - לוותר.
	כליבת זווית / פינה (Mitre clamp, Angle clamp) כליבת זווית מאפשרת לכלוב שני רכיבים שנפגשים בזווית (ישרה, עפי"ר). חלק מן הדגמים יכולים להתמודד עם רכיבים בעובי שונה ועם זוויות כליבה משתנות. לצד דגמים בסיסיים מאוד שהם לא יותר מקפיץ מכופף, קיימים דגמים משוכללים (ויקרים) שעושים הכל חוץ מגיהוץ. המלצת הבית: אם אתם לא בונים הרבה מאוד מסגרות - אפשר בהחלט לוותר. ניתן להגיע לתוצאות טובות מאוד על ידי שילוב של כמה ג'יגים וכליבות (מוט, ו - C).
	מוט הידוק (Clamping Caul) לא בדיוק כליבה, אבל מחייב איזכור. מוט ההידוק מאפשר הפעלת לחץ לאורכו, וכך להגיע למקומות שלא ניתן להגיע אליהם עם כליבות "רגילות". השימוש הקלאסי הוא הפעלת לחץ אופקי בעת הדבקת קורות ליצירת משטח, על מנת שהקורות יישארו באותו מישור. למוט ההידוק צורה קמורה, וכך מופעל לחץ במרכז המוט גם אם הוא נכלב רק בקצותיו. לעיתים מוטות ההידוק מגיעים כזוג מוטות המהודק באמצעות ברגים בקצותיו. במקרים רבים מדובר במוטות פשוטים, מעשה בית, המהודקים באמצעות כליבות. בתמונה (בשימוש לא אופייני) - מוט הידוק מסחרי עם מגרעת לכליבה ועם קימור "מדעי" מדויק. המלצת הבית: שימושי מאוד - להשקיע, ולהכין לבד מספר מוטות.
	כליבת ריק (Vacuum clamp) כליבת ריק מאפשרת לקבע רכיב למשטח עבודה מבלי לפגוע בנגישות אליו. ההצמדה מתבצעת על ידי משטח מחורר, שמחובר באמצעות צינורות ושסתומים למשאבת ריק. הכליבה נפתחת / נסגרת באמצעות השסתום ששולט על חיבור המשטח למשאבה. שימושי בעיקר לכירסום (עם ראוטר) או שיוף (עם משייפת חשמלית). המלצת הבית: אם יש משאבת ריק בנמצא, כדאי כבר להשקיע בקנייה או בבנייה עצמית של הכליבות. אחרת - חבל על הכסף.

זהו זה. אני מניח כי אתם מותשים לפחות כמוני. שאלות, הערות, תיקונים, המלצות - יתקבלו בברכה.

טיפול משפחתי

לפני שנצלול לדיון נגרי, הבה ניישב את הסוגיה הלשונית - כליבה או קליבה?

השורש ק.ל.ב. קשור לשם העצם קולב. כיום, המילה קולב מתייחסת למתקן עליו תולים בגדים בתוך ארון. בעבר היה מדובר במתקן עם ווים או שלבים שעליו תלו בגדים ושאר אביזרי לבוש. בתלמוד בבלי (מסכת שבת, דף ס, עמוד א') נאמר "בקולב הלך אחר מסמרותיו", ורש"י מפרש "קולב הוא כעין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומטלטל; והחנווני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהם אבנטים ורצועות למכור".

השורש כ.ל.ב. קשור לשם העצם כלב (החיה) ולשם הפעולה כליבה, שמשמעותה החזקת פיסת בד במקומה באמצעות תפר זמני (או סיכות) בעת פעולת התפירה הקבועה. פעולת הכליבה נקראת כך משום - שלפחות לפי חז"ל - התפר הזמני נראה כמו שיניים של כלב. בתלמוד בבלי (מסכת מועד קטן, דף ח', עמוד ב') נאמר "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב" ובהמשך נאמר "מאי מכליב ... בר שמואל אמר שיני כלבתא". בתקופה המודרנית נוצר שם העצם כליבה במשמעות של מכשיר להידוק או להחזקה של חפצים - תרגום של המילה האנגלית clamp.

דרך אגב, באנגלית בריטית (אתם יודעים - הדיאלקט הזה שהולך ונעלם) קיים הבדל בין המילה cramp המציינת מכשיר להידוק זמני (כמו שאנו מכירים בנגרות) לבין המילה clamp המציינת מכשיר להידוק קבוע (למשל כזה המותקן בגוף האדם במהלך ניתוח) - אבל זה כבר ממש למתקדמים.

הכליבות בהן משתמשים בנגרות מתחלקות לחמש משפחות:

1. כליבות מוט (bar clamps).
2. כליבות C (לפעמים נקראות גם G).
3. כליבות סרט.
4. כליבות קפיץ.
5. כליבות מיוחדות / יעודיות / שונות ומשונות.

(1) כליבות מוט - Bar Clamps

מדובר במשפחה גדולה מאוד, שמתפצלת לסוגים (ותתי סוגים) שונים של כליבות. המשותף לכל המשפחה הוא המבנה הבסיסי - שני מוטות שרוכבים על מוט שמקשר ביניהם. אחד המוטות הרוכבים קבוע, בעוד שניתן לקבוע את המוט השני במקומות שונים לאורך המוט המקשר. ההידוק מתבצע באמצעות בורג (או פיקה) הקבוע באחד המוטות הרוכבים (עפי"ר במוט הנייד).

הבה ניצלול לתוך נבכי המשפחה:

	כליבת F (לעיתים מכונה גם bar clamp) זהו "סוס העבודה" של הסדנה, בכל מה שקשור למלאכת הכליבה. הכליבות באות במגוון אורכים ובמגוון עומקים. יש כאלה עם ידיות עץ, ויש כאלה עם ידיות פלסטיק. יש כאלה בהן החלק שיושב על הבורג המהדק קבוע, ויש כאלה בהן הוא חופשי לנוע (כמו בתמונה). יש כאלה בהן המוט הנייד מתקבע באמצעות חריצים על המוט המאוזן (כמו בתמונה), ויש כאלה בהן המוט הנייד מתקבע באמצעות דיסקיות (clutch disk). המלצת הבית: לקנות הרבה אבל אך ורק מותגים טובים (ולמרבה הצער, יקרים) דוגמת Bessey או Jorgensen, וגם שם לא לקנות את הרמה הנמוכה ביותר. זה עניין של טעם אישי, אבל אני לא סובל את הקיבוע (ובעיקר את פעולת השיחרור) באמצעות דיסקיות. אני מחזיק כליבות כאלה עד לאורך של 30 ס"מ, מעבר לכך אני מוצא שהן אינן יעילות (המוט המקשר מתעוות).
	כליבת פיקה (cam clamp) האחות הזקנה והפחות מוצלחת של כליבת ה - F. ההידוק מתבצע באמצעות פיקה. ברוב המקרים המוטות הרוכבים והפיקה עצמה עשויים עץ. משמשת בעיקר לכליבה של חלקים קטנים ו/או לתיקונים קטנים, שכן לא ניתן להפעיל באמצעותה לחץ רב. די פשוט לבנות כליבות כאלה לבד. קיימות גם גירסאות מודרניות עשויות פלסטיק. המלצת הבית: לוותר, או לכל היותר לבנות לבד.
	כליבת אחיזה מהירה (quick grip) מאפשרת הידוק מהיר תוך שימוש ביד אחת. ניתן להזיז את המוט "הקבוע" לצד השני, ולקבל כליבה פותחת (spreader) - שימושי כשצריך לפתוח הרכבה יבשה, למשל. חרף הצהרות היצרן - לא ניתן להפעיל באמצעותה לחץ רב, ובוודאי שלא לאורך זמן. הידית של הכליבה נוטה להיות גדולה ומגושמת. המלצת הבית: להחזיק כמה כליבות כאלה זמינות ליד שולחן העבודה. לקנות אך ורק מותגים טובים דוגמת ארווין. לא להשתמש בשעת הדבקה, שם נידרש לחץ רב לאורך זמן. לא לקנות כליבות ארוכות.
	כליבת צינור (pipe clamp), מכונה לעיתים pony  הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים רדודים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. ברוב המקרים רוכשים את המוטות הרוכבים בנפרד מן הצינור. ניתן לרכוש את המוטות הרוכבים בשני קטרים - 1/2 או 3/4 אינץ'. ניתן לקנות מוטות מקשרים באורכים שונים, וגם לחבר מספר מוטות (באמצעות הברגה) במקרה הצורך. בצד החסרונות יש לציין כי הקיבוע מתבצע באמצעות דיסקיות, וברוב המקרים מהלך הבורג קצר למדי. המלצת הבית: פיתרון טוב וזול (יחסית) לכליבה במרחק גדול. לקנות אך וק מותגים טובים דוגמת pony. באופן אישי, אני לא משתגע עליהן.
	כליבה מקבילה (parallel clamp) הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים עמוקים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. המוטות הרוכבים נשארים מקבילים זה לזה. הכליבה מגיעה במגוון אורכים. בצד החסרונות יש לציין כי שיחרור הרוכב הנייד, שמתבצע באמצעות ידית ההידוק בעייתי והעסק נוטה להיתקע (ואני מדבר גם על המותגים הטובים). חרף ההבטחות השיווקיות, הרוכבים לא באמת נשארים מקבילים זה לזה. בנוסף, מהלך הבורג קצר למדי. המלצת הבית: פיתרון טוב (אם כי לא חף מבעיות) אבל יקר. לדעתי, המחיר איננו מצדיק את התמורה. אם בכל זאת קונים - להתמקד במותגים הטובים דוגמת Bessey או Jorgensen.
	כליבת sash הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים רדודים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. המוטות הרוכבים נשארים מקבילים זה לזה. הכליבה מגיעה במגוון אורכים, וניתן גם לחבר שני מוטות במקרה הצורך. הרוכב הנייד מקובע באמצעות פין. מהלך הבורג ארוך. המלצת הבית: פיתרון טוב ויקר - שווה כל גרוש. המותג המוביל הוא ארווין (רקורד), ועדיין לא מצאתי מותג אחר שמתקרב אליו מבחינת האיכות.

ברשומה היום טיפלנו במשפחה הגדולה ביותר - משפחת כליבות המוט. למען הסר ספק - הדיעות המובעות כאן הן דיעותי האישיות, שמסתמכות על ניסיוני האישי. אני בטוח כי קיימות דיעות שונות, מותגים נפלאים נוספים, ואנשים שהתאכזבו מהמותגים שציינתי. ברשומה הבאה נטפל בשאר המשפחות.

המכונה שלא עושה שום דבר

לפני שכל שוחרי השפה העברית לדורותיה מתנפלים עלי, ומסבירים לי שהצירוף "המכונה שלא עושה שום דבר" איננו תיקני מאחר שמדובר בשלילה כפולה (double negation) - אני מבקש מהם לעיין במאמר של האקדמיה העברית שכותרתו "כלום ושום דבר". בקצרה, המילה "שום" בביטוי "שום דבר" היא צורה אחרת של המילה "שם" ומשמעות הביטוי היא "דבר כלשהו", "איזשהו דבר" (ומעניין להשוות לביטוי בעל המשמעות הכמעט הפוכה "שם דבר"). כפי שבאנגלית הביטוי "anything" מצריך שלילה במשפט (I did not eat anything) כך גם הביטוי "שום דבר" מצריך שלילה במשפט (לא אכלתי שום דבר).

בכל מקרה, "המכונה שלא עושה שום דבר" הוא התירגום שלי למונח האנגלי "do nothing machine". מדובר במכונה שמבצעת משימה חסרת תועלת. המכונה שבתמונה (Trammel of Archimedes) נחשבת לאחת הדוגמאות הקדומות למכונות שכאלה. המצאתה מיוחסת לפרוקולוס (412 - 485 לספירה), ויש אפילו המייחסים את המצאתה לארכימדס עצמו (287 - 212 לפנה"ס). אמנם למכונה יש שימוש אפשרי - אם מחברים עיפרון לקצה המוט מתקבל ציור של אליפסה, אבל ברבות השנים המוט הוחלף בידית קטנה, והמכונה הפכה למכונה שפשוט לא עושה שום דבר.

בשנת 1952, בעת ששהה במעבדות בל, המציא מרווין מינסקי "מכונה חסרת תועלת" - הוא כינה אותה "Ultimate Machine" או "Leave me alone box". בהתבסס על ההמצאה של מינסקי, פיתח קלוד שאנון (שהיה המנחה של מינסקי במעבדות בל) את המכונה שלו - מכונה שזכתה לפירסום, לתהילה, ולאין ספור שיחזורים וגירסאות. מדובר במכונה פשוטה - קופסה עם מתג הפעלה. המשתמש מפעיל את המכונה באמצעות הסטת מתג, ומתוך הקופסה יוצאת "יד" שמסיטה את המתג לכיוון הנגדי, ומכבה את המכונה.

יש, כמובן, הבדל משמעותי בין שתי המכונות. במכונה של ארכימדס - כל עוד מושקעת אנרגיה, המכונה מבצעת פעולה כלשהי, פעולה שהיא חסרת תכלית (במובן הפשוט של המילה). בקבוצה זו נכללים צעצועים רבים - כאלה המיועדים לילדים ולמבוגרים. במכונה של שאנון (מינסקי) - האנרגיה שמושקעת מביאה את המכונה לבצע פעולה בעלת תכלית - לנתק עצמה ממקור האנרגיה, ובכך להפסיק את פעולתה. הקבוצה הזאת קטנה למדי, כמעט "מלאכותית".

בשנת 1957 בנו בני הזוג צ'רלס (1907 - 1987) וריי (1912 - 1988) אימס (Charles and Ray Eames) את הגירסא שלהם למכונה שלא עושה שום דבר. בני הזוג אימס היו מעצבים אמריקאיים, ממובילי "המודרניזם" בארצות הברית - שהתמקדו בעיקר בארכיטקטורה ובעיצוב רהיטים. רשומה נפרדת שתוקדש אך ורק לבני הזוג בוא תבוא בעתיד הקרוב (די אם נזכיר כי הם אלה שפיתחו / המציאו את הלביד המכופף). בכל אופן, לא רק שהמכונה שבנו בני הזוג הייתה "מודרנית" באסתטיקה שלה, היא גם הייתה אחת המכונות הראשונות שהונעו באמצעות אנרגיה סולארית. האגדה מספרת שאימס הזמין צוות מהפוליטכניקום של קליפורניה (Cal Poly) על מנת שיסייע לו בבנייה. הצוות אמנם הגיע, אבל בעיקר בשביל לראות מה הם יכולים ללמוד מאימס.

ועד שתגיע הרשומה "הרצינית" אודות בני הזוג אימס - אתם מוזמנים להנות מהמכונה שלהם שלא עושה שום דבר חוץ מלהעלות חיוך על פניו של המתבונן. האמת - זה לא מעט.

משהו אש

ביום שני האחרון חגגנו את יום הזכרון (Memorial Day) האמריקאי. מאחר שהאמריקאים מברכים זה את זה בברכת "יום זיכרון שמח", אני מרשה לעצמי להשתמש בפועל "חגגנו". הדרך בה אנחנו (הישראלים) מתמודדים עם יום הזיכרון שלנו שונה מאוד מהדרך בה הם (האמריקאים) מתמודדים עם יום הזיכרון שלהם.

הלכנו לרחוב הראשי לראות את מצעד יום הזיכרון. בראש המצעד נוסעת מכונית משטרה, לאחריה צועדים שישה חיילים משוחררים (veterans) לבושים במיטב מדיהם הצבאיים, כורעים תחת נטל המדליות, ונושאים בגאווה דגלים ורובים. אחריהם מזדחלות שלוש מכוניות "ענתיקה" ובתוכן עוד חיילים משוחררים. את החלק הקדמי של המצעד חותמת תיזמורת בית הספר התיכון. הדבוקה הקידמית עוצרת ליד אנדרטת הזיכון, אחד הילדים מהתיזמורת מנגן בחצוצרה תרועת אבל (taps), אחד החיילים המשוחררים מניח זר ליד האנדרטה, ובזה מסתיים פרק "הזיכרון" שבמצעד. התיזמורת (במה שייקרא אצלינו "במעבר חד" ובמה שנחשב אצלם "באופן טבעי") עוברת לנגן שירי לכת קצביים, וחבורת החוד ממשיכה בדרכה.

המשכו של המצעד הוא אוסף אקלקטי של משלחות ממוסדות שונים ומשונים - מועדון חתירה, מועדון צופים, מועדון בייסבול, צער בעלי חיים, תיזמורת נוספת, ועוד מספר משלחות בלתי מזוהות, שהיו עסוקות בהשלכת סוכריות לעבר הקהל. את המצעד חתם הכוח המקומי של מכבי האש. מדובר בכוח שכולל שש מכוניות כיבוי. אם זיכרוני אינו בוגד בי, מדובר בכוח כיבוי שמשתווה בגודלו לזה של כוח הכיבוי (וההצלה, כמובן) שמשרת את כפר סבא ורעננה. בעוד שכוח הכיבוי "שלנו" (שמורכב רובו ככולו ממתנדבים) עוסק בעיקר בשטיפת מכוניות הכיבוי, הרי שכוח הכיבוי של גלזגו (Glasgow) שבסקוטלנד היה עסוק מאוד השבוע.

בשעות הצהריים של יום שישי שעבר ניצתה אש במרתף של בית הספר לאומנות של גלזגו. תוך זמן קצר התפשטה השריפה בכל האגף המערבי של בית הספר, ובכלל זה בספריה ובמסדרון המחבר את שני האגפים - The Hen Run. כוחות הכיבוי המקומיים השתלטו על השריפה בשעות הערב.

הספריה (בימים טובים יותר)

בית הספר נוסד בשנת 1845, ועבר למשכנו הנוכחי בשנת 1909. את הבניין תיכנן Charles Rennie Mackintosh. מקינטוש (1868 - 1928) היה ארכיטקט, ומעצב רב תחומי. הוא היה הנציג הבולט בבריטניה של התנועה הפוסט-מודרנית ותנועת הארט-נובו. מקינוטש היה בין הדמויות המשפיעות ביותר על עולם העיצוב הבריטי והאירופאי. קצת על האיש ופועלו כתבתי באחת הרשומות הקודמות. מבנה בית הספר נחשב לפנינה ארכיטקטונית ועיצובית. הספריה, המשופעת ברהיטים יחודיים בעיצובו של מקינטוש, נחשבת ליחידה ומיוחדת.

החדשות הטובות: כ - 90% מהמבנה שרדו את השריפה, וכ - 70% מתכולת המבנה לא נפגעה. החדשות הרעות: הספריה נשרפה כליל. חלק לא מבוטל מתערוכת הסיום של הבוגרים, שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים, נשרף אף הוא.

ביום שישי האחרון החלו עבודות השיקום במבנה. סגל בית הספר, סטודנטים, אנשי Historic Scotland, ומתנדבים החלו לפנות את תכולת המבנה. עד עתה נאספו כבר תרומות בסך 70,000 ליש"ט לצורך שיקום המבנה. בשלב זה לא ברור האם וכיצד תשוחזר הספריה.

ובמעבר חד - חד שבועות שמח.