יום ראשון, 11 במאי 2014

חדשנות ?!

אני יושב בשדה התעופה לוגאן שבבוסטון, ממתין לטיסה שתוביל אותי (דרך רומא) לביקור בזק בארץ הקודש. אנחנו חוזרים לארץ בקיץ, ועבדכם הנאמן מגיע כדי למשש את הסחורה - מקום לגור, מקום ללמוד, מקום ללמד. אנחנו בשלב בו מנסים למצוא את הפשרה הטובה ביותר בין החלום לבין המציאות.

אל השדה הגעתי במכונית שהרופאה שכרה אמש כאן בשדה, והגיעה איתה הביתה אתמול אחר הצהריים. קצת פחות מעשרים וארבע שעות אחר כך אני נהגתי במכונית בחזרה אל שדה התעופה. המכונית המדוברת היא Ford Edge, שמוגדרת "SUV בעל שתי שורות מושבים במחיר ניתן להשגה". אין לי מושג לגבי המחיר, אבל המכונית - איך לומר בעדינות - לא משהו.

מי שתיכנן את המכונית הפגין חדשנות ראויה לציון - לא בכל יום רואים מכונית גדולה כל כך שמצליחה גם להיות צפופה כל כך. בין המושבים הקדמיים מפריד מבנה פלסטי אדיר מימדים בעל ייעוד בלתי ברור. תא המטען העצום דוחף את שורת המושבים האחורית קדימה, כך שלא נשאר שם מקום לרגליים של ילד צנום. להשלמת התמונה השימשה האחורית צומצמה למימדים של עינית לדלת, כך שהמראה האחורית רחבת המימדים (איך לא) משמשת כהצהרה עיצובית ותו לא.

ספר שקראתי לאחרונה דן בחדשנות אחרת - חדשנות אצל כת השייקרס (Shakers). הספר  Inspired Innovations: A Celebration of Shaker Ingenuity בעריכתו של M. Stephen Miller סוקר תחומים שונים של חדשנות אצל כת השייקרס - גינון, טקסטיל, בריאות, מוסיקה, וכמובן - נגרות. מתוך שלושה עשר פרקים, חמישה פרקים עוסקים בנגרות - קופסאות עגולות, סלים, חביות, כיסאות, והמסור העגול.

כ-ו-ל-ם יודעים כי האחות טבית'ה באביט (Tabitha Babbitt) המציאה את המסור העגול. יש בעייה קטנה אחת עם הידיעה הזאת – היא איננה מתיישבת עם העובדות ההיסטוריות. היכונו לקרב על הנראטיב.

כבר בימי הביניים אנו מוצאים במנסרות שימוש במסורים ממוכנים. המסורים היו בנויים מלהב (או להבים) שנעו מטה ומעלה (בדומה למסור נימה של ימינו), והם הונעו באמצעות מים. המסורים הללו היו לא יעילים (הלהב איננו מנסר בדרכו מעלה), איטיים ובלתי מדויקים.

קיימות עדויות לא מעטות לשימוש במסורים עגולים לקראת סוף המאה השמונה עשרה. המסורים היו בעלי להב בקוטר קטן, והם שימשו לחיתוך "small stuff”. המסורים כונו buzz או buzz saw על שום הרעש שהקימו בעת פעולתם. בשנת 1777 הוענק באנגליה פטנט עבור "מסור, שהוא עגול בצורתו" לאדם בשם סמואל מילר. לא ברור על מה בדיוק ניתן הפטנט, ובאיזה קוטר להב מדובר. בעדות כתובה מארה"ב משנת 1800 מספר אדם כלשהו כי "ההולנדים הציגו בפנינו את המסור העגול, ואנו מקווים כי הרוסים יציגו בפנינו את השיפורים שהם ערכו בו”.

בשנת 1804 הוענק באנגליה פטנט נוסף עבור "מסור עגול" לאדם בשם טרוטר. קיימות עדויות כי הצי הבריטי השתמש במסור עגול עוד לפני שנת 1800 כחלק מתהליך ייצור האוניות. בשנת 1805 הוענק באנגליה פטנט עבור "מסור עגול לחיתוך פורניר" לאדם בשם ברונל.

השייקרס נכנסים לתמונה בשנת 1813. הם מפרסמים מודעה בעיתון "מאחר שאיימו עלינו בתביעות בעקבות הפרות פטנט בייצור מכונות שונות, למרות שהן פרי המצאתנו והיו בשימושנו במשך שנים רבות … אנו מבקשים להביא לידיעת הציבור כי אנו משתמשים במסורים עגולים בקטרים שונים שבין 19 אינץ' לבין 21.5 אינץ' … מונעים באמצעות מים או רגל … ואנו משתמשים בהם למעלה מעשרים שנה …". עם כל הכבוד לשייקרס (ויש הרבה כבוד) הטענות שהם מעלים מפוקפקות משהו. קשה מאוד להאמין שכבר בשנת 1793 הם הצליחו לייצר להבים בקוטר 21.5 אינץ', ועוד יותר קשה להאמין שהם הצליחו לסובב אותם באמצעות זרם מים (או כוח הרגל) במהירות ובעוצמה הנדרשות.

בכתבים אחרים של השייקרס (שהיו, אגב, מתעדים כפייתיים) נשמעות טענות נוספות וסותרות על כך שהם המציאו את המסור העגול – ההמצאה מיוחסת לאנשים שונים מקהילות שונות ובשנים שונות. בשורה התחתונה - נראה כי בתחילת המאה התשעה עשרה השייקרס עשו שימוש במסורים עגולים בעלי קוטר קטן, והם השתמשו בהם בעיקר לחיתוך המתכת של להבי המסורים הישנים, שנעו מעלה ומטה. ככל הנראה, השייקרס השתמשו במסורים עגולים בעלי קוטר גדול לחיתוך עץ החל משנת 1920.

רגע, מה עם האחות טבית'ה באביט? הטענות הראשונות על כך שהיא המציאה את המסור העגול מופיעות בפרסום משנת 1898. שם מסופר כי בעודה צופה באנשים שהשתמשו במסורים הישנים (שנעו מטה ומעלה), היא העירה בדבר חוסר היעילות של המסור, ומיד באה לה הארה בדמות המסור העגול. השנה המדויקת איננה מצוינת, אך ככל הנראה מדובר בסביבות שנת 1779. הסיפור אודות האחות טבית'ה אומץ בחום ע"י השייקרס וע"י הציבור הרחב, ולאחר ששבו וחזרו עליו פעמים רבות הוא הפך לאמת היסטורית. המהדרין חותמים את הסיפור באמירה "בשל אמונתה הדתית, האחות טבית'ה לא הוציאה פטנט על המצאתה".

די ברור שהשייקרס לא המציאו את המסור העגול. המסור העגול הומצא באירופה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה, והוא זוכה לבעלות משותפת של האנגלים, ההולנדים והרוסים. לקראת סוף המאה השמונה עשרה או תחילת המאה התשעה עשרה הגיע המסור העגול לארצות הברית, שם הוא אומץ בהתלהבות רבה. השייקרס הגדילו לעשות – לא רק שהם אימצו את המסור העגול, הם אימצו גם את זכויות היוצרים על המצאתו.

ממש לא צריך סיכסוך ישראלי – ערבי כדי לנהל קרב חפירות על הנראטיב.

3 תגובות:

  1. היי איל . אם אתה עדיין מחפש מקום ללמד . כדאי שתכנס לאתר של בית ספר לנגרות " עץ לדעת " אני חובב נגרות הייתי בביקור במקום בקיבוץ בית העמק בצפון היפה . אין צורך להרחיב , אם רלוונטי תכנס לאתר שלהם ותראה בעצמך .
    אנשים מאוד חביבים .
    בברכה
    נתן צדוק

    השבמחק
  2. מכיר ומוקיר את נתן. אני בחרתי בנגב - מדרשת בן גוריון. פרטים בקרוב ...
    ,
    איל

    השבמחק
  3. השימשה האחורית יכולה להיות בגודל של עינית לדלת

    השבמחק