יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

אצבעות

כל מי שנמצא בסביבת ילדים קטנים מכיר כמה "שירי אצבעות" (שהם תת קבוצה של "שירי משחק"). הותיק מביניהם הוא שירם של רבקה דוידית ודוד זהבי "אצבעות לי עשר יש" (כך היו המילים במקור עד ששונו לגרסא מודרנית יותר "עשר אצבעות לי יש").

הנה "שיר אצבעות" נוסף - הפעם של אלון אולארצ'יק - "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי".



מה הקשר לאצבעות? המילה "אנלוגי" באה מיוונית ומשמעותה המקורית היא "פרופורציה, יחס". בשעון אנלוגי קיים יחס בין התקדמות המחוגים להתקדמות הזמן. קיימים לא מעט שעונים אנלוגיים שבהם אין כלל ספרות, ובכל זאת ניתן להסתכל ולדעת מהי השעה. המילה "דיגיטלי" באה מלטינית ומשמעותה המקורית היא "אצבע". משם התגלגלה המילה לייצג "ספרה", ובהמשך התגלגלה למשמעות של "ייצוג באופן בדיד (ספרתי)". בעידן המודרני קיבלה את המשמעות הקשורה בעולם המיחשוב.

הנה עוד כמה אצבעות. מדובר במגירות שאני בונה עבור ארון (מספר אי זוגי של מגירות שהולכות וגדלות ככל שיורדים למטה). מאחר שהארון מאוד מרובע, ומאחר שחשתי שאיני שרוי במצב המדיטטיבי הנחוץ לחיתוך כמה עשרות זנביונים, החלטתי ללכת על "מחבר אצבעות" (finger joint).

למחבר הזה יש שני יתרונות בולטים:
  1. חיתוך המחבר באמצעים ממוכנים (מסור שולחן או ראוטר בתוך שולחן) קל לביצוע. הסכנה המרכזית היא איבוד הריכוז עקב העבודה המשעממת שחוזרת על עצמה.
  2. שטח ההדבקה שמקבלים (גם אם בוחרים באצבעות עבות למדי) גדול מאוד, מה גם שמדובר בהדבקה לאורך הגרעינים.
למחבר הזה יש שלושה חסרונות בולטים:
  1. איתחול העבודה (setting) חייב להיות מדויק מאוד. סטייה קלה של 1/10 מילימטר, והאצבעות יהיו הדוקות / חופשיות מדי. סבלנות היא שם המשחק.
  2. המחבר עצמו אינו מעניק חוזק מכני (לעומת סין וגרז או זנביונים). ברוב המקרים, שטח ההדבקה הגדול והדבקים המודרניים מפצים על כך.
  3. שטח ההדבקה גדול מאוד. כל נסיון להדביק לבד כמה עשרות אצבעות בדבק צהוב (PVA) נדון לכשלון. אפשר להזמין בני משפחה / חברים / שכנים לסייע במשימה - להפקיד כל אחד על גיזרת אצבעות ולקוות לטוב. אפשרות אחרת היא להשתמש בדבק עם זמן פתיחה ארוך (מאוד). קיימים דבקים אפוקסיים עם זמן פתיחה רשמי של 40 דקות (בפועל מדובר בכשעה) שמתאימים מאוד להדבקה כזאת.
קיימים ברשת (ובספרים) אין ספור הסברים ומדריכים המפרטים צעד אחר צעד את דרך בניית הג'יג, האיתחול שלו ואופן העבודה. אני מצרף כאן את הג'יג שלי. ניתן לראות את המזחלת ואת פין המיקום. לצורכי הדגמה הנחתי את דופן המגירה על הג'יג אחרי שהיא כבר נחתכה כולה, והרמתי את להב המסור מעלה כדי שיתגלה במלוא הדרו.


מחר (יום שני) יום ההדבקה. מדובר בסך הכל בקצת יותר משש מאות שיניים שצריך להדביק. מישהו מתנדב לעזור בניקוי שאריות הדבק?

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

אלכסון הוא אסון

לפני מספר שבועות הלכתי לאסיפת הורים בבית הספר. לא נעים להודות, אבל היה די מעניין. המנהלת דיברה על השינויים שבתי הספר נתונים בהם. היא הציעה להתבונן על שלושה פרמטרים - זמן, מקום ותוכן. היא ציינה כי בעבר (ובהווה) כמות השעות שילד נדרש ללמוד הייתה קבועה, מקום הלימוד היה קבוע, אבל תוכן הלימודים היה משתנה מילד ליד - מגמות שונות, עמידה בבחינות גמר, בתי ספר עיוניים או מקצועיים וכיו"ב. הטענה שלה הייתה כי בעתיד תוכן הלימודים יהיה קבוע ("כולם בארה"ב חייבים ללמוד בקולג', אחרת הם פשוט לא ישיגו עבודה בעולם הגלובלי") אבל מקום הלימוד וכמות השעות יותאמו לכל ילד באופן ייחודי, הרבה הודות לשימוש נרחב במחשב.

אני חושב שדרך ההסתכלות של המנהלת הנכבדת מעניינית, אבל אני ממש לא מסכים עם המסקנה שלה. אני חושב שגם תוכן הלימודים לא יהיה קבוע. מבחינה אישית, יש הרבה נערים ונערות שלימודים אקדמיים בקולג' ובאוניברסיטה לא מושכים או מתאימים להם. מבחינה כלכלית, גם בעולם גלובלי, יש צורך אמיתי באנשים יצרניים - בנאים, שרברבים, מוסכניקים, ספרים, חקלאים ונגרים. מבחינה חברתית יש צורך באומנים (artists) ובאומנים (craftsmen), שבמקרים רבים הכשרתם איננה אקדמית.

בבית הספר "שלי" (CFC - Centre for Furniture Craftsmansip) מקום הלימוד הוא הדבר היחיד הקבוע. זמן הלימוד מתשנה מתלמיד לתלמיד - יש כאלה שהולכים בחמש, ויש כאלה שמבלים בבית הספר לילות וסופי שבוע. תוכן הלימודים קבוע אבל גמיש - חלק מן הפרויקטים מוגדרים מאוד (ארון כלים), חלק מוגדרים באופן כללי (שרפרף), וחלק חופשיים לחלוטין (פרויקט גמר).



מה שמייחד את בית הספר הוא שכולם לומדים מכולם. תלמידים פותרים בעיות בדרכים מקוריות ומעניינות ומצליחים לעורר השתאות גם בקרב מורים ותיקים.,עמיתים (fellows) באים מארצות אקזוטיות (ניו-זילנד, ישראל) ומביאים איתם דרך הסתכלות שונה על עולם הנגרות. מורים שהתחנכו בבתי ספר שונים מביאים איתם את הדרכים "הנכונות" שלהם.

השבוע למדנו כולנו תעלול מקורי פרי מוחו הקודח של דייויד אפפל-בראון. גם דייויד וגם אני בנינו קופסאות שדפנותיהן חוברו בצורה אלכסונית (מה שמתקרא mitre joint בלעז). הפתרון הקלאסי למחבר כזה הוא חיבור באמצעות לשון חופשית שנכנסת לתוך חריץ שנחרץ בשתי הדפנות המחוברות. הפתרון הקלאסי בעייתי משתי בחינות - חריצת החריץ בניצב לקו החיתוך לא כל כך קלה לביצוע, חיבור הקופסא מחייב חיבור כל הדפנות בעת ובעונה אחת. נגרים רבים משתדלים להימנע מחיבורים כאלה, במיוחד אם מדובר בקופסאות עמוקות.


דייויד שינה את הצורה של הלשון החופשית לצורת האות L. השינוי הזה מפשט את המחבר בצורה דרמטית. ראשית - החריצים נחרצים במקביל לדופן, הם אינם תלויים כלל בקו החיתוך, ולמעשה חורצים אותם לפני החיתוך האלכסוני. שנית - חיבור הדפנות יכול להתבצע בצורה סדרתית, שכן כעת מדובר בהדבקה של סין צף (floating tenon).

ייצור הלשון החופשית פשוט אף הוא. מדביקים ריבועים של לביד זה על גבי זה, עד שיוצרים עמוד ארוך של ריבועי לביד. חותכים את העמוד לאורכו על פי המימדים החיצוניים של ה - L. חותכים (בזהירות !!!) את העמוד לאורכו על פי המימדים הפנימיים של ה - L. אם לא משתמשים בלשון רצופה אלא במספר לשונות קצרות (בסגנון למלו או דומינו) - חותכים את העמוד הארוך לפרוסות בגודל הרצוי.

ונסיים בקצת נוסטלגיה - דובי דוברמן מלמד אותנו כי "אלכסון מזמין אסון" - הוא כנראה לא הכיר את שיטת דייויד.


יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

עצים עתיקים ותרופות חדשות

כפי שסיפרתי לפני שבועיים, לאחר שנחלנו - זוגתי ואני - כשלון חרוץ במציאת שטיח החלטנו להתנחם בקפה ומאפה. זוגתי גם יפה, גם אופה וגם רופ(א)ה. ברבות השנים היא למדה לדבר על double through tenon ואני למדתי להגיד "מחקרים הראו שאנטיביוטיקה לא עוזרת לכאב אוזניים". בעודנו לוגמים את הקפה התמקדה לה השיחה בעצי Yew (טקסוס) - הרופאה התמקדה בשימושים הרפואיים והנגר התמקד בשימושים הנגריים.

השם yew הוא שם כולל למשפחה של עצים (Taxaceae) שכוללת מספר מינים. מדובר בעצים מחטניים וירוקי עד. העצים נמצאים בשימוש האדם זה אלפי שנים. אחד מחפצי העץ העתיקים ביותר ששרדו הוא ראש של חנית - הראש עשוי עץ yew ומעריכים כי נוצר לפני 400,000 שנה. yew שימש גם ליצירת קשתות - בימי הביניים יוצרה באנגליה כמות כל כך גדולה של קשתות שכמעט הביאה כלייה על העץ. רק המצאת הרובה, וירידת מעמדן של הקשתות, הצילה את העץ מן הגורל האכזר.

הליבה של העץ (חומר הגלם) בעלת צבע כתום-צהוב-חום, והשכבה החיצונית בעלת צבע לבן-קרם. לעיתים קרובים העץ משובץ "עיניים" ואזורים של קליפה שגדלה בתוך העץ עצמו. העץ משמש לנגרות פנימית (רהיטים) וחיצונית (גדרות, שערים וכיו"ב)/. מן העץ מייצרים גם פורניר - אך הוא שביר מאוד ומצריך שימוש זהיר. למרות שהעץ משתייך למשפחת העצים הרכים (sodtwoods) הוא קשה וכבד למדי.

 עצי yew ממלאים מזה אלפי שנים תפקיד חשוב בהקשר המיתולוגי, דתי. בתרבויות רבות שמור לעצים אלה מעמד מיוחד - בהקשר למוות, ללידה מחדש, ולחיי נצח. עצי yew עתיקים נמצאים בחצרות של כנסיות (ומקומות פולחן שקדמו לנצרות). אחד העצים העתיקים ביותר באירופה הוא עץ yew שגילו מוערך בין אלפיים לחמשת אלפים שנה. העץ ממוקם בכנסייה בכפר הסקוטי פורטינגול (Fortingall). מי שמעוניין בסיור מודרך מוזמן לצפות בסרט הבא.


View Larger Map
  

עצי yew משמשים ברפואה מזה שנים. אבן סינא (רופא, פילוסוף ומדען פרסי שחי בין השנים 980 - 1037, ונחשב לאבי הרפואה המודרנית) המליץ על תרופה לטיפול בבעיות לב, שמופקת מעצי yew. בתרבויות רבות העצים שימשו להפקת תרופות שונות ומשונות לאורך ההיסטוריה. כל חלקי העץ רעילים מאוד, למעט פירות הדמה האדומים. סוסים, בקר וחזירים פגיעים מאוד לרעל שבעצים - צריכת כמות קטנה של עלים (אפילו הם יבשים) עלולה לגרום למוות.

בשנות השישים ערך מכון הסרטן הלאומי האמריקאי (NCI) סקר, בו נבדקה פעילות אנטי סרטנית של כאלף מיני צמחים. בסקר נמצא כי קליפת עץ yew מאזור וושינגטון הכילה חומר פעיל אנטי סרטני - taxol (או paclitaxel). בהמשך התגלה כי למעשה החומר מיוצר על ידי פטרייה שחיה בקליפת העץ. לאחר מספר מחקרים קליניים אושרה התרופה לשימוש בשנת 1992. קיימת גם תרופה מקבילה שמופקת מעץ yew אירופאי - taxotere (או docetaxel). ברור היום כי שתי התרופות הללו שינו לחלוטין את הטיפול בסוגי סרטן רבים.

עד מהרה התברר כי על מנת לספק את דרישות השוק לתרופות יש צורך בכמויות עצומות של קליפות עצים. שוב עמדו עצי ה - yew בפני כלייה, שכן תהליך ההפקה חייב את כריתת העצים. שוב ניצלו העצים מהגורל האכזר - הפעם, הודות לפיתוחה של שיטת ייצור המסתמכת על תרביות תאים.

ונסיים בשיר קלטי אודות אותו עץ yew עתיק.

יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

שבוע ראשון - דו"ח מצב

נפתח בביצוע (משנת 1964) של פיט סיגר לשירו של טום פקסון - What did you learn in school today. נכון, השיר תורגם לעברית ע"י חיים חפר ובוצע ע"י הדודאים, אבל המילים המקוריות והביצוע הזה מוצלחים בהרבה.



השבוע הראשון בבית הספר - Centre for Furniture Craftsmanship מאחורינו, ומוגש לכם בזה סיכום קצר.

  • זכיתי, בשבוע אחד, לפגוש את פיטר פלמינג (Peter Fleming), דייויד הייג (David Haig), אלד לואיס (Aled Lewis), כריס פיי (Chris Pye), דייויד אפפיל-בראון (David Upfill-Brown). כולם אנשים נחמדים, נגרים מעולים, שמחים ללמד וללמוד. אף לא אחד מהם אמריקאי.
  • הסדנאות מרווחות ומוארות. כל כלי ידני או חשמלי שאפשר לחשוב עליו נמצא שם - הכל תוצרת החברות המובילות. חדר המכונות מרווח ומכיל את כל המכונות המתבקשות (והפחות מתבקשות) - כולן מחוברות למערכת שאיבה חזקה. נקווה שהחימום לא יכזיב אותנו בחורף.
  • הדרך לאפס תאונות משלבת מכונות עם מנגנוני הגנה (Saw Stop), מקלות דחיפה בצורות ובגדלים שונים שפזורים ליד כל המכונות, ריבועי עץ צבועים באדום בוהק שפזורים ליד כל מכונה ומהווים תזכורת להשתמש במקלות הדחיפה, הקראה של הוראות בטיחות בפתיחתו של כל שבוע ותיחקור אירועים חריגים בסיומו של כל שבוע. ובשביל הבטחוניות - איסור עבודה עם המכונות כאשר אין אדם נוסף בבניין.
  • כיפוף אדים של עץ שיובש בתנור (Kiln dried) נדון לכשלון. השבוע, במסגרת קורס בנושא כיפוף עץ, נערכו נסיונות חוזרים ונשנים לכופף עצים (שיובשו בתנור) לאחר חימום באדים. כל הנסיונות הסתיימו במפח נפש - העץ נסדק / התפוצץ / נשבר תחת הלחץ של עשרה נגרים חסונים שניסו להצמיד אותו לתבנית העקומה. מישהו אמר כיפוף באמצעות הדבקת שכבות ?
  • קיימת הסכמה גורפת בין כל המורים (נגרים מהשורה הראשונה) שבניית רהיטים אומנותיים איננה מתכון להתעשרות. במקרה הטוב היא מבטיחה חיים יפים, ובמקרה הסביר חיים. ההסכמה הזאת איננה עוצרת די הרבה אנשים מלשלם סכומים ניכרים (18,600 דולר לקורס בן תשעה חודשים) על מנת להצטרף למשפחת הנגרים אומנים.

משעמם, לא יהיה פה.