אורזי המזוודות

הבית ארוז. נשארו כאן כמעט אך ורק הדברים שאנחנו לוקחים איתנו - בגדים, קצת ספרים, קצת חפצים אישיים וכלי נגרות, כמובן. עלות השילוח הגבוהה והמחירים הנמוכים בארה"ב גרמו לנו להצטרף בלב כבד אל תרבות הצריכה המערבית.

אני ממתין לשיחה עם הבודק הביטחוני.

הוא: ארזתם לבד?
אני: כן, זה מה שאנחנו עושים בשבועות האחרונים.
הוא: יש לכם נשק או משהו שנראה כמו נשק?
אני: לא משהו מיוחד - כמה סכינים, שני סטים של מפסלות, כמה מקצועות וכמה מברגים.

גם הבלוג אורז את עצמו לכמה שבועות. תודה לקוראים הנאמנים, ולהתראות מעברו השני של האוקיינוס. הודעה על יציאה מן האריזה תינתן בפורום וב - facebook.

איל

גיל הפרישה

סבא של אשתי הכריז לא מזמן שהגיע לרגע בו הוא בילה יותר שנים בפנסיה מאשר בעבודה. ככל הנראה, הכרזתו הגיעה לאוזנו של הממונה על הביטוח במשרד האוצר, וגם הוא הבין שכדאי לעשות משהו לגבי הפנסיה של תושבי ותושבות המדינה. הגדרת הבעייה פשוטה למדי - אנחנו חיים יותר אבל לא הגדלנו את מספר השנים בהן אנו עובדים וחוסכים. מתמטיקה פשוטה, גם אם לא כל כך עריבה לאוזן.

בתוך כל הדיון בנושא הפנסיה שמתרגש עלינו בימים האחרונים נזכרתי במאמר שקראתי על מוריס פרנקלין.

מוריס נולד בשנת  1920 במזרח לונדון. הוא נולד וגר (יחד עם אחד עשר אחים ואחיות) בקומה שמעל לבית המלאכה לחריטה של אביו - מה שהיום נקרא גלריה. מוריס החל לעבוד אצל אביו כחרט מתלמד בשנת 1933, והוא עודנו עובד באותו בית מלאכה (שהחליף מאז בעלים).

לפני מספר שנים הוא התבקש על ידי המלכה לחרוט חלקים עבור גרם מדרגות שנשרף בטירת ווינדזור. לאחר שהעבודה הושלמה, המלכה הזמינה את מוריס לשיחה. במהלך השיחה היא אמרה לו: "בטח הייתה לך ילדות קשה במזרח לונדון?" הוא השיב לה: "הייתה לי משפחה אוהבת. זה כל מה שצריך בשביל ילדות שמחה. לא צריך ארמונות בשביל זה."

אני מניח שמוריס איננו מכיר את מיקי או נתן (מהרשומה הקודמת) אבל גם הוא אומר: "העבודה יצירתית, ובסוף היום אתה רואה מה עשית. אני גאה בכל מה דבר שאני עושה, אחרת לא הייתי עושה אותו."

עוד ציטוט מופלא מן המאמר: "אני מתעורר כל בוקר, פורש ידיים לרווחה. אם אני לא מרגיש עץ - אני יודע שאני יכול לקום."

אני ממליץ לכולם לקרוא את המאמר או לכל הפחות להנות מן התמונות.

וכמו שאמר לי פעם נגר מאזור התעשייה בנתניה - נגרים לא מפסיקים לעבוד, הם מתים בנגריה.

מזרח ומערב

הבה נחזור אל שיעורי הספרות בבית הספר, ונתענג על שירו של רבי יהודה הלוי

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

השיר מתאר את כמיהתו של רבי יהודה הלוי, שישב באותה תקופה (המאה ה - 12) בספרד, אל ארץ ישראל. לא צריך להיות מומחה מדופלם לשירת ימי הביניים כדי לעמוד על הניגודים הרבים בשיר, באמצעותם מובעת הכמיהה. המיקום הפיסי בספרד (מזרח) לעומת המיקום הנפשי במערב (ארץ ישראל), המצאות ישראל תחת שלטון נוצרי (חבל אדום) לעומת המצאות ספרד תחת שלטון ערבי (כבל ערב), השפע החומרי בספרד לעומת השפע הרוחני בארץ ישראל.

יום חמישי האחרון זימן לי ניגודים רבים. יצאנו, פורום הנגרות של תפוז, לסיור בצפון בתיזמורו ובניצוחו של יהודה רב הפעלים. הסיור החל בביקור במפעל WPW. המפעל, הממוקם בכרמיאל, מייצר נתבים וכרסומים לראוטר, מקדחים ושקענים. המפעל, שהוקם בשנת 1959, מנוהל כיום ע"י מיקי - בנו של אחד משלושת המייסדים.

לאחר הסבר קצר בחדר ישיבות ירדנו אל רצפת הייצור עצמה. כאן זומן לי הניגוד הראשון. המפעל הוא מפעל hi-tech של תעשיית low-tech. באולם הייצור שורר רעש, שאריות שבבים ושמן מפארים את הרצפה, מוטות מתכת וכרסומים (בשלבים שונים של עיבוד) מונחים על מדפים שכובשים להם כל שטח רצפה פנוי. אבל (וזה אבל גדול מאוד) כל תהליך הייצור נעשה תוך שימוש במכונות משוכללות ויקרות שנשלטות ע"י מחשב. חלק מן המכונות הן מכונות מסחריות וחלק מן המכונות הן מכונות שפותחו במיוחד עבור המפעל.

הניגוד השני שזומן לי הוא הפער בין האמונה הרווחת "היום, הכל מיוצר בסין" לבין המציאות. מדובר כאן במפעל שמעסיק ארבעים עובדים, שעוסק בייצור בארץ הקודש, מייצא למדינות רבות, ומתחרה בהצלחה בייצור הסיני. מיקי הסביר כי למרות שהמוצרים שלהם יקרים יותר (משל המתחרים הסיניים), חברות רבות מוכנות לשלם את תוספת המחיר בזכות האיכות העדיפה וההדירה.

מהמפעל בכרמיאל נסענו לבקר את תערוכת הבוגרים של בית הספר עץ הדעת של נתן וונטהוף שנמצא בקיבוץ בית העמק. נתן, נגר אומן שרכש הכשרתו בהולנד, שב לארץ בשנת 2009 ומאז הוא מנגר, מלמד ומעמיד דור חדש של נגרים. תערוכת הבוגרים הייתה מרשימה ביותר - עבודות יפות, שברובן לא יביישו נגרים ותיקים.

המעבר מהמפעל אל הנגריה היווה את הניגוד השלישי לאותו יום. מצד אחד מפעל מתכת רועש וממוכן שעוסק בייצור סדרתי (ומשתדל מאוד שהכרסום הארבע מאות שמיוצר יראה בדיוק כמו הכרסום הראשון שמיוצר), בו כל אחד מופקד על חלק מיצירת המוצר השלם. מצד שני נגריה שקטה, שעוסקת בעיבוד עץ, לרוב באמצעות כלים ידניים, מתגאה במקוריות וביחודיות של מוצריה (הרהיטים), ובה אדם אחד אחראי על יצירת המוצר מתחילתו ועד לסופו.

חרף ההבדלים שבין המפעל לבין הנגריה יש גם הרבה מן המשותף. בשני המקרים מדובר בעבודה שבסופה יש מוצר מוחשי, שאפשר לגעת ולמשש. בימינו, בהם גם החברים הם חברים וירטואליים, מתמעטים האנשים שתוצר עבודתם הוא משהו מוחשי. בשני המקרים מדובר באנשים שנהנים וגאים במה שהם עושים (באנגלית זה נשמע טוב יותר - they take pride in what they do). המבט של מיקי כשהוא מסביר ומלטף את אחד מן הכרסומים החדשים שלו זהה למבט של נתן כשהוא מסביר ומלטף את אחד מן המקצועות שלו.

לפני סיום - תודה רבה ליהודה על ארגון הביקור. תודה רבה למיקי על האירוח הלבבי ועל ההסברים המלומדים. תודה רבה לנתן על האירוח הלבבי ועל הפחת אופטימיות שיש מקום לנגרות אומנותית גם בארץ. תודה אחרונה לערן על התמונות מן הביקור.

ונסיים בשיר "עולם הפוך" פרי עטו של אביגדור המאירי (אף הוא איש של ניגודים - רביזיוניסט ואיש שמאל קיצוני, אנטי ממסדי וזוכה פרס ישראל, מחבר "מעל פסגת הר הצופים" ושירי שטות לתיאטרון הקומקום).

גומרים הולכים (חלק ב')

ברשומה הקודמת דיברתי על הצורך בגימור ועל ההכנות שיש לעשות לפני שמיישמים את הגימור. היום נצלול אל תוך עולם הגימורים עצמו - קחו נשימה עמוקה.

באופן כללי מאוד ניתן לחלק את הגימורים לשתי קבוצות:

• הקבוצה הראשונה היא קבוצת הגימורים המתאדים (הפיכים). קבוצה זו מכילה גימורים שמתקשים (מתייבשים) כתוצאה מהתאדות ממס. הגימורים האלה מתמוססים מחדש בעת מגע עם הממס. חלק מן הלכות נמנות עם קבוצה זו.
• הקבוצה השנייה היא קבוצת הגימורים המגיבים (בלתי הפיכים). קבוצה זו מכילה גימורים שמתקשים כתוצאה מתגובה כימית. גימורים אלה אינם מתומססים מחדש בעת מגע עם הממס. שמנים וחלק מן הלכות נמנים עם קבוצה זו.

שמנים
שמן משמש כגימור מזה אלפי שנים. ישנן עדויות כי כבר הפרעונים השתמשו בשמן כחומר גימור. ישנם שמנים רבים, ביניהם ניתן למנות את ה - linseed oil (שמן פשתן) שמופק מהזרעים של צמח הפשתן, את ה - tung oil ואת ה - teak oil.

השמנים מגיעים בשתי גרסאות - גרסא גולמית וגרסא מבושלת. זמן ההתקשות של הגרסא הגולמית ארוך מאוד (מספר ימים) וכיום כמעט ואין משתמשים בגרסא זו. זמן ההתקשות של הגרסא המבושלת קצר בהרבה (מספר שעות עד יום) ולכן היא הגרסא בה משתמשים. בתהליך הבישול / החימום עובר השמן תהליך של פולימריזציה, ולכן מתקצר זמן ההתקשות. למעשה, רוב הגרסאות המבושלות שנמכרות היום כלל אינן מבושלות - במקום תהליך הבישול הארוך, השמן עובר תהליך כימי קצר שמביא לפולימריזציה.

השמנים משתייכים לקבוצת הגימורים המגיבים - כלומר, תהליך ההתקשות שלהם הוא כתוצאה מתגובה כימית. השמנים חודרים אל תוך השכבה העליונה (עד כדי מספר מ"מ) של העץ. יישום הגימור באמצעות שמנים קל מאוד - מורחים כמות נכבדה על העץ, מנגבים את השאריות ומחכים לייבוש. לעיתים קרובות יש התרוממות של סיבי העץ לאחר מריחה של השמן, ולכן מומלץ לשייף את העץ בנייר לטש עדין, ולמרוח שכבה נוספת של שמן. שמנים אינם גימור נבנה - כלומר, שכבות השמן אינן נבנות זו על גבי זו כך שאין טעם במריחה של שכבות מרובות (אלא אם העץ "שותה" את השמן).

לכות
לכה היא תערובת של:

• שרף (resin) טבעי או סינתטי - זהו הגימור עצמו
• ממס (solvent) - ממשפחת החומרים הנדיפים (והדליקים) או מים
• חומר אלסטי - מקל על היישום, בעל חשיבות בתהליך ההתקשות, ומשפר את איכות הגימור
• חומרים נוספים

התערובת מתקשה כתוצאה מ:

• התאדות הממס
• תגובה כימית

נסקור עכשיו שישה סוגים של לכות - שלאק, וורניש, לכה ניטרוצלולוזית, לכה אקרילית, לכה פוליאוריתנית ולכה אפוקסית.

שלאק (shellac)
השלאק הוא גימור בו משתמשים מזה אלפי שנים. מקורו של השרף (השלאק) הוא בהפרשות של חיפושית בשם Coccus Lacca, שחיה בתאילנד ובהודו. השלאק מומס בכוהל מפוגל ומתקשה כתוצאה מהתאדות הכוהל. ניתן לקנות פתיתים  של שלאק (עם / בלי שעווה) ולהמיס לבד בכוהל. ניתן גם לקנות תמיסה מוכנה מראש. ניתן לקנות שלאק בצבע כתום או שקוף (מולבן). מידת החדירות של השלאק אל העץ מוגבלת מאוד, אך הוא גימור נבנה - כלומר שכבות השלאק נבנות זו על גבי זו.

יחידת המדידה לריכוז שלאק היא cut - המסה של פאונד שלאק בגלון של כוהל, ובעברית - המסה של 120 גרם שלאק בליטר כוהל. מקובל להשתמש בריכוזים שבין cut אחד לשלושה cut.

French Polishing היא טכניקת יישום של שלאק. בתחילה בונים את שכבת הבסיס - מספר (שלוש) שכבות של שלאק אותן מורחים באמצעות מברשת או מטלית כותנה עטופה סביב ספוג. יש להמתין להתייבשות בין מריחת השכבות, ולהמתין יום שלם עד להתייבשות מוחלטת של שכבת הבסיס. עם ההתייבשות המוחלטת מלטשים את השכבה בנייר לטש עדין. כעת מתחיל תהליך - שיש לו גרסאות "נכונות" רבות מספור - של מריחת שכבות שלאק דקות ומרובות. קיים גם יישום "נאיבי" של שלאק שהוא בעצם הסתפקות בשכבת הבסיס.

וורניש (Varnish)
וורניש היא תערובת של שרף טבעי, שמן וממס נדיף (טרפנטין). הורניש מתקשה כתוצאה מתגובה כימית - פולימריזציה. הוורניש מייושם באמצעות מברשת או מטלית. שימו לב כי השם וורניש מטעה משהו. מקור המילה בלטינית (מיוונית), ומשמעותה "שרף ריחני". בהקשרים שונים היא מציינת "לכה" באופן כללי, ובהקשרים מסוימים (ובמיוחד בארץ) היא שמורה לציון לכה המורכבת משרף טבעי, שמן וממס נדיף.

לכה ניטרוצלולוזית
כאשר אומרים "לכה" מתכוונים לרוב ללכה ניטרוצלולוזית. הלכה פותחה בשנות ה - 20, והיא תערובת של שרף ניטרוצלולוזי (ניטרציה של תאית כותנה), אלקיד (פוליאסטר) וממסים נדיפים מאוד. הלכה מתקשה כתוצאה מתגובה כימית, והיא מיושמת באמצעות ריסוס או מברשת. הלכה הזאת מיושנת למדי, וכמעט שאיננה בשימוש כיום.

לכה אקרילית
הלכה האקרילית פותחה בשנות ה - 50, והיא תערובת של שרף צלולוזה (תאית) שאיננו מצהיב, חומרים אקריליים (גומי סינתטי) וממס. הממס יכול להיות חומרים נדיפים או מים. ההתקשות של הלכה האקרילית היא כתוצאה מתגובה כימית. היישום הוא באמצעות ריסוס או מברשת.

לכה פוליאוריתנית
הלכה הפוליאוריתנית היא תערובת של פוליאוריתן (פולימר), אלקיד, ממס וזרז (חומצה). לעיתים הזרז מעורבב כבר אל תערובת הלכה, ולעיתים יש להוסיפו לפני השימוש. התערובת עשויה להכיל שמן (בדומה לוורניש). הממס יכול להיות חומרים נדיפים או מים. ההתקשות של הלכה הפוליאוריתנית היא כתוצאה מתגובה כימית. היישום הוא באמצעות ריסוס או מברשת.

לכה אפוקסית
הלכה האפוקסית היא תערובת של שרף אפוקסי (פולימר), אלקיד, ממס ומקשה. המקשה מוסף מיד לפני השימוש בלכה. ההתקשות של הלכה היא כתוצאה מתגובה כימית, שתלויה בטמפרטורה אך לא בלחות - כלומר הלכה האפוקסית מתקשה גם בנוכחות של מים. היישום הוא באמצעות ריסוס.

השוואה מסכמת בין סוגי הלכות השונות

סוג	שרף	חומר אלסטי	ממס	תוספות
שלאק	שלאק		כוהל	שעווה
וורניש	חומרים טבעיים	שמן	טרפנטין
לכה (ניטרוצלולוזית)	ניטרוצלולוזה	אלקיד	נדיפים
לכה אקרילית	תאית	חומרים אקריליים	נדיפים או מים
לכה פוליאוריתנית	פוליאוריתן	אלקיד ו/או שמן	נדיפים או מים	זרז
לכה אפוקסית	אפוקסי	אלקיד ו/או שמן	נדיפים	מקשה

 סיכום
אם הגעתם עד הנה אתם ודאי אומרים לעצמכם - "הכל בסדר, אבל באיזה גימור להשתמש"? ובכן, לשאלה הזאת אין תשובה ברורה. התשובה תלויה בסוג העץ, בשימוש ברהיט (מראה או שולחן אוכל), במיקום הרהיט (צל או שמש ישירה), בטיב הגימור, ובטעם האישי. כדי להוסיף על הבלבול כדאי לציין שלכה מסוימת של יצרן א' יכולה להיות שונה מאוד מאותה לכה אצל יצרן ב'. ויותר מזה, אפילו אצל אותו יצרן לכה מסוימת עם ממס נדיף יכולה להיות שונה מאוד מאותה לכה עם בסיס מים. המסקנה - אין מנוס מלהתנסות, להתייעץ ולפתח טעם אישי.

ולי לא נותר אלא לסיים במילותיו של הלל הזקן - ואידך זיל גמור.