דברים זזים

באחת הרשומות הקודמות תיארתי שולחן שבניתי שמתבסס על המשחק חמש עשרה בריבוע. כל (אבל ממש כל) מי שרואה את השולחן מושיט ידיו ומתחיל להזיז את הריבועים. ילדים (וגם מבוגרים) מסוגלים לבלות דקות ארוכות ליד השולחן בנסיון להגיע לצורה ״הנכונה״.

 

יש משהו מאוד מושך באפשרות להניע חפץ, במיוחד אם התנועה איננה פשוטה או שכתוצאה ממנה קורים דברים מעניינים. ילדים מניעים חפצים בהנאה מרובה, וככל שהם מתבגרים הם עושים זאת פחות ופחות שכן הם לומדים ש״אסור לגעת״.

 

 

מכונות מעץ הן תחום נהדר - הן למי שבונה אותן והן למי שזוכה להפעיל אותן. המכונות הפשוטות ביותר הן כנראה אותם צעצועים הנדחפים באמצעות מוט על ידי ילדים קטנים. בקצה המוט מחוברת, על פי רוב, חיה כלשהי המתגלגלת על גלגלים. בגרסא המשוכללת מעט יותר הגלגלים הם אקצנטריים - כלומר ציר הסיבוב איננו במרכז. כך מהדסת לה החיה מעלה ומטה, לקול מצהלות הילד הדוחף אותה.

 

 

 

 קיימים, כמובן, מנגנונים משוכללים יותר. הספר הנחמד Making mechanical marvels in wood מציע תוכניות לשלל מנגנונים מכניים מסובכים למדי. חוץ מההנאה המזומנת לבונים ולמזיזים, יש כאן גם ערך לימודי אמיתי - רוב המנגנונים נמצאים במכשירים רבים שסובבים אותנו (רכבת, מכונית, ציוד חקלאי) ועל מנת להבין כיצד הם פועלים נדרשת (שומו שמיים) חשיבה.

תחום נוסף של צעצועים נעים, שמכוון לבוגרים יותר, הוא תחום הסחרחרות (whirligig). מדובר בצעצועים שממוקמים מחוץ לבית, והם נעים כתוצאה מתנועת הרוח. המגוון עצום - החל בברווזים פשוטים שמניעים את כנפיהם, וכלה במספר דמויות שנעות בהרמוניה ויוצרות סצנה שלמה.

 

 

השיא בתחום הצעצועים הנעים הוא האוטומטים. זהו תחום עתיק יומין, שזוכה לעדנה בעשורים האחרון. מדובר במכונות משוכללות שמשלבות מספר מנגנוני תנועה בסיסיים. האוטומטים יכולים להיות פשוטים כמו כף יד שנפתחת ונסגרת, ויכולים להגיע לרמת תחכום כזו שהצופה מתקשה להאמין כי מדובר באוטומט המונע ע״י סיבוב ידית אחת ויחידה. בניית אוטומטים משלבת יכולת לבנות מנגנון מכני מורכב עם יכולת לבנות את הדמויות והתפאורה של הסצנה. התמונה (שמשמאל) לקוחה מן האתר Automata שבו תמצאו הרבה חומר נוסף בנושא.

אסיים במכונה פרי מוחו הקודח של Matthias Wandel (שבונה כל מיני דברים משוגעים) - מכונה לחיבור בינארי של ג׳ולות. הרעיון פשוט מאוד, אבל מדגים בצורה נפלאה את פעולת החיבור בבסיס הבינארי. נראה אותכם משכנעים את המורה למתמטיקה בבית הספר של הילדים שלכם שכדאי להקדיש זמן לפרויקט שכזה ...

 

 

על נגרות כתובה

השבוע נזקקתי לשירותי משרד הפנים. כן, אני יודע שאפשר לקבל חלק מן השירותים בדואר או באינטרנט, אבל אתרע מזלי ולא היה לי מנוס מלגשת בעצמי ללשכת משרד הפנים בנתניה. הנחתי שצפויה לי המתנה ארוכה (משהו כמו שעה וחצי מרגע שנבדקתי על ידי השומר בכניסה ועד שנפרדתי ממנו לשלום ביציאה), כך שהצטיידתי מראש בספרות מקצועית - רכשתי חמישה עיתונים (במסגרת מבצע חמש-במאה) בתחום הנגרות ואיתם העברתי את זמן ההמתנה.

תכף אשוב לעיתונים, אבל לפני כן שלוש הערות לגבי משרד הפנים. הראשונה - אין ספק כי הפקידות (אין כאן שוביניזם - כמעט כולן נשים) עושות ככל יכולתן, אבל היחס בין כמות הפונים לכמות הפקידות הוא פשוט בלתי אפשרי, וכתוצאה מכך ההמתנה ארוכה ומתסכלת. השניה - חרף ההמתנה הארוכה והמתסכלת ומאפייני הקהל (שבצורה עדינה נאמר שאיננו משתייך בהכרח לאלפיון העליון) אולם ההמתנה שקט ומסודר, אנשים מטופלים לפי התור, אין צעקות או דחיפות. השלישית - נשגב מבינתי מדוע משרד הפנים איננו משכיל להדפיס את הטפסים שלו (לפחות את הבסיסיים שבהם) ברוסית ובערבית - או לפחות מדביק על הקיר תמונה מוגדלת של הטפסים עם תרגום לשפות אלה.

לגבי העיתונים, החמש-במאה שקניתי כללו את: Good Woodworking, Furniture & cabinetmaking, Wood, Woodworker's Journal, Popular woodworking magazine. חדי ההבחנה שבינכם שמו בודאי לב להעדרו של Fine Woodworking - אין לי דבר נגדו, הוא פשוט לא נכלל במבצע. נכון שאף לא אחד מן העיתונים הללו נכלל ברשימה (המוכחשת, כמובן) של הסכנות הקיומיות למדינת ישראל אליבא דראש הממשלה - אבל, בכל זאת, שווה לומר עליהם כמה מילים.

העיתונים המקצועיים בתחום הנגרות נעים על כמה צירים: קהל יעד - נגרים חובבים מול נגרים מקצועיים, אופי העבודה - עבודה ידנית מול עבודה ממוכנת, סוג התוכן - עבודה מעשית מול דיונים עיצוביים, פרסומת (סליחה, חומר שיווקי) - בעמודים נפרדים ומוגדרים מול פרסומת סמויה (יותר או פחות) המשולבת בתוכן הכתבות. העיתונים נעים גם על ציר המדיום - עיתונות מודפסת לבין הנוכחות ברשת. אין ספק שיותר ויותר אנשים צורכים את התכנים ברשת, וקרנם של העיתונים המודפסים יורדת.

העיתונים המוצלחים הם אלה ש (א) מוצאים לעצמם מקום מוגדר על גבי הצירים ומצליחים לשמור על המקום הזה לאורך זמן, ו (ב) השכילו לפתח נוכחות מוצלחת ברשת, שנתמכת ע"י פיתוח קהילה של קוראים. דוגמא מצוינת לעיתון עם קו עקבי ונוכחות רשת טובה הוא Fine Woodworking. הדוגמא הנגדית לעיתון שמזגזג ללא הרף ושנוכחתו ברשת חלשה היא Furniture & cabinetmaking הבריטי.

בישראל אין כיום עיתון בתחום הנגרות. חיטוט די מעמיק העלה כי בישראל פורסם בשנת 1928 בירושלים עיתון מקצועי בתחום הנגרות - הנגר, ירחון מקצועי מצויר לחרשת-העץ והמקצועות הקרובים לה: צביעה, זהוב, חריטות, רפוד, זגוג וכו'. יצאו לאור לפחות שתי חוברות - אינני יודע אם יצאו לאור עוד חוברות, ואם למישהו יש מידע בנושא - אשמח לקבלו. באתר של חי פלח, באדיבותו של אחד התלמידים אודי בר סיני, ישנה סריקה של העיתון - שווה להיכנס ולקרוא.

במסגרת השאלות למערכת (תחת השם "שערי תשובה") מופיעה שאלתו של ג"ג בדבר הכנת דבק גבינה: שומע אני לעיתים קרובות על דבק העשוי מגבינה. מענין אותי לדעת מה טיבו של דבק זה ואיך הוא נעשה?

התשובה שניתנה לשואל: אפן עשית דבק-הגבינה הוא קל מאוד. עשה לך טבלת-עץ בגדול של 40X25 צנטימטרים והתקן מסביבה כרכוב צר בגובה של צמ' אחד. על הטבלה הזו תמרח גבינה לבנה (שאין בה מלח) בקיסם-עץ. הוסף לגבינה בהדרגה גרעיני סיד עד אשר תתהוה דיסה סמיכה. וכשדיסה זו מתחילה להדבק לקיסם ולהגרר אחריו, היא ראויה להדבקה. דבק זה דורש ליבושו זמן יותר ארך מדבק רגיל ומשמש בעיקר לדביקת חלקי עץ הנתונים להשפעת הרטיבות. בשוק חומרי העבודה מצויות תצורות שונות של דבק זה, והנקראות בשם הכולל Kasain. על אופן הכנתו של דבק-הגבינה, שמישו, ובכלל על מהותו  עוד נשוב לדון.

מי יתננו ולא נזדקק לשירותי משרד הפנים. מי יתננו נאות דשא בהם נרבוץ ונקרא בניחותא עיתון נגרות משובח בשפת עבר.

הגיע זמן לשון

החורף הגיע סוף סוף, והביא עימו גשמים ורוחות, שבישרו את בואן של הפסקות החשמל. איכשהו, בדמקורטיה היחידה במזרח התיכון, כשהטמפרטורות יורדות מתחת לעשר מעלות, כשעוצמת הרוח עולה על זו של ונטילטור מיושן וכשהגשם יורד במשך עשר דקות ברציפות, החשמל רואה לעצמו חובה לצאת להפסקה. זכר לימים קדומים יותר, עת היו בני ישראל עבדים לפרעה במצרים.

אחרי מכת החושך מזהיר משה את פרעה מפני מכת הבכורות העומדת לפגוע במצרים. הוא מוסיף ואומר כי (שמות י"א, ז') "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל." הכוונה היא כי לבני ישראל לא יאונה כל רע, אפילו הכלבים לא יעזו לנבוח עליהם. אבל מה מקור הביטוי "לא יחרץ כלב לשונו"?

היום אנו משתמשים בפועל לחרוץ בעיקר בשתי צורות. הראשונה - לחרוץ חריץ. השניה - לחרוץ גורל / דין. השימוש בביטוי "לחרוץ לשון" נדיר יותר, והקשר לשימושים האחרים לא כל כך ברור. ובכן, המשמעות המקורית של חריץ היא משהו מחודד - בעבר משמעותו של הפועל לחרוץ הייתה לחדד, או לעשות משהו מחודד (למשל, חריץ). ומכאן משמעות הביטוי "לחרוץ לשון" היא "לחדד לשון", כלומר - בעברית של ימינו - "להוציא לשון", ובהשאלה, לדבר באופן פוגעני ולא יפה.

גם הביטוי "חריץ גבינה" משמר את המשמעות המקורית. חריץ גבינה הוא משולש גבינה, כלומר משהו מחודד (מקור הביטוי אגב הוא בספר שמואל א י"ז, י"ח). באנגלית, כשאתה מוציא לשון "you stick you tongue out". המשמעות המקורית של המילה stick היא (ניחשתם נכון) משהו מחודד בקצהו.

תזכרו את החריצים (נחזור אליהם בהמשך), ונמשיך עם הלשון. אחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר (ויש הטוענים שהעתיק ביותר) הוא "תוף לשונות" (Tongue Drum). כלי הנגינה הזה התפתח בתרבויות שונות באפריקה, אסיה ודרום אמריקה במשך אלפי שנים. במקור התופים נבנו ע"י ריקון גזעי עץ ישנים, ואט אט הם התפתחו לגרסאות המודרניות שלהם. בתמונה רואים גרסא פשוטה שבניתי לפני כמה שנים. תוף הלשונות הוא למעשה קופסא סגורה (המשמשת תיבת תהודה), כאשר את המכסה שלה חותכים ללשונות באורכים שונים (שש במקרה שלנו), שמפיקות צלילים שונים. על התוף אפשר לנגן עם האצבעות ו/או עם מקלות הקשה.

את הצורה הבסיסית ניתן לשכלל ולעדן, כך שהתוף הופך לכלי נגינה מדויק ביותר. חיפוש זריז באינטרנט יביא אותכם לעשרות (אם לא מאות) גרסאות מגרסאות שונות. חיפוש ב - you tube יביא אותכם גם לסרטונים רבים המדגימים את נפלאות הכלי.

כמה הערות לחפצים לבנות תוף לשונות בעצמם. לא כל כך משנה איך בונים את הקופסא, אבל חשוב שהיא לא תהייה קטנה מדי, שכן אז אפקט התהודה יהיה חלש. הלשונות (כלומר המכסה) צריכות להיות בעובי "נכון" - אם הם עבות מדי או דקות מדי הצליל המופק איננו מוצלח. אין מרשם להצלחה - נסו ותהנו. עצים שונים מפיקים צלילים שונים - לטעמי, עצים קשים מפיקים צלילים מוצלחים יותר. את החריצים (הבטחתי שנחזור אליהם) שבין הלשונות ניתן לחתוך עם מסור נימה, עם jigsaw או - השיטה המועדפת עלי - עם ראוטר. את הכיוונון המדויק של הכלי (אם אתם ממש מתעקשים על כך) מבצעים בסוף על ידי צמצום (חיתוך) הלשון עד לקבלת הצליל הנכון - רוצה לומר - מלשון עם צליל נמוך ניתן להגיע ללשון עם צליל גבוה יותר, ההיפך איננו אפשרי.

למי שיש חצר גדולה, רוצה לתרום פרויקט מעניין לקהילה, או סתם רוצה לראות את התגובה של ההורים כשהוא מביא מתנה מעניינת לילדים אני ממליץ ללכת בגדול - לתוף הלשונות קיימת גם גירסא לחצר. למעוניינים ברעיונות נוספים עבור כלי נגינה לחצר, אני ממליץ להכנס לאתר של Soundplay ולאתר של Jamie Linwood - לראות ולקנא. אפשרות אחרת, כמובן, היא להרים פרויקט לדוגמא בגן ציבורי כלשהו - אבל אז תשלל מאיתנו הזכות לקנא, ועל זה חבל לוותר.

מקינטוש

בשביל רובנו המילה מקינטוש מתקשרת באופן מיידי למחשבים שמיוצרים על ידי חברת אפל. המקינטוש הראשון יוצר בתחילתה של שנת 1984. אבל הבלוג הזה עוסק (על פי רוב) בנושאי נגרות, ולכן ננטוש את ההקשר הזה.

בשביל הבריטים שבינינו המילה מקינטוש (בכתיב קצת שונה Mackintosh) מתקשרת באופן מיידי למעיל גשם - מעיל מצופה בשכבת גומי שעמיד בפני מים. מעיל הגשם הראשון הומצא על ידי (נחשתם נכון) סקוטי בשם צ'רלס מקינטוש בשנת 1824. החברה עברה מספר תהפוכות, אבל היא עדיין חיה וקיימת - המעוניינים במידע נוסף מוזמנים לקפוץ לאתר של החברה. אבל גם מעילים אינם נושאו של הבלוג, ולכן ננטוש גם את ההקשר הזה.




אנחנו מתעניינים במקינטוש אחר - צ'רלס רנייה מקינטוש. מקינטוש היה ארכיטקט, מעצב פנים, מעצב תערוכות, מעצב רהיטים, מעצב כלי זכוכית, מעצב כלי מתכת, ומעצב טקסטיל. הוא נולד בשנת 1868 בסקוטלנד. בגיל 9 החל ללמוד ב (מה שייקרא היום) בית ספר מקצועי. בגיל 18 הוא החל התמחות שנמשכה חמש שנים במשרד ארכיטקים קטן. עם סיום ההתמחות הוא החל לעבוד בחברת ארכיטקטים גדולה יותר בשם Honeymoon & Keppie.

מקינטוש יצר סגנון ייחודי משלו - מודרניזם ששואב מתוך סגנון סקוטי מקומי, מתוך סגנון ה - Arts & Crafts הבריטי ומתוך סגנון ה - Art Nouveau. ככל שמקינטוש התפתח הוא נטש את הקווים והצורות האורגניות לטובת צורות גאומטריות נועזות יותר. אותן צורות שהפכו ברבות השנים לסימן ההיכר שלו. ברוב המקרים מקינטוש נטל אחריות כוללת על העיצוב - החל בארכיטקטורה, דרך עיצוב הפנים והרהיטים וכלה בטפטים שעל הקירות. הוא לא בחר רהיטים או טפטים או אגרטלים עבור הבית, הוא עיצב אותם.

בשנת 1899 הוא עיצב בפעם הראשונה כסא עם גב גבוה. עיצוב זה מצטרף למאות עיצובים אחרים של רהיטים - כסאות, ספסלים, שולחנות אוכל, שולחנות נמוכים, ארונות, ספריות, שעונים וכיו"ב. למעשה, כמעט על סוג של רהיט עוצב בשלב כזה או אחר על ידי מקינטוש. השוואה בין העיצוב של הכסא מתחילת הדרך (בתמונה הימנית) לעיצוב של הכסאות המאוחרים יותר (בתמונה השמאלית) מדגימה היטב את המעבר מהצורות האורגניות לצורות הגיאומטריות.

מקינטוש נפטר בשנת 1928 בלונדון. הוא הותיר אחריו מאות עיצובים, שאת חלקם ממשיכים (עם ובלי רשות) לבנות גם בימים אלה. למעוניינים בקריאה נוספת מזומנת אכזבה מסוימת ברשת, שכן אין הרבה חומר זמין אודות האיש. מי שמתעקש מוזמן לקנות את אחד הספרים בנושא - אני יכול להמליץ על Mackintosh Furniture מאת Roger Billcliffe. הספר כולל הרבה מלל והרבה תמונות (בשחור לבן).

אז בפעם הבאה שמזכירים מק - בין המחשבה על המחשב למחשבה על ההמבורגר אתם מוזמנים להגניב גם מחשבה על צ'רלס רנייה מקינטוש.

רק באמריקה

קו עלילה ראשון

תחילתו של המעשה באפריל 2004. בחור בשם קרלוס אוסוריו החל לעבוד בחברה שמתקינה רצפות עץ בבתים. הבחור קיבל הדרכה בסיסית כיצד לעבוד עם מסור שולחן - Ryobi BTS 15. שבועיים לאחר מכן הבחור מצא עצמו עובד לבדו. הוא העלה על המסור לוח אלון ברוחב 60 ס"מ והחל לחתוך אותו לאורכו (rip cut). מסיבה לא ממש ברורה מגן הלהב והמפצל (splitter) שמאחורי הלהב הוסרו מן המסור. מסיבה תמוהה עוד יותר הוסר גם הגובל (rip fence).

קרלוס החל לחתוך את לוח העץ, אך הלוח נתקע. קרלוס הסיר את לוח העץ מן המסור, ניקה קצת אבק ונסורת, והעלה אותו שוב המסור. קרלוס החל שוב לחתוך את לוח העץ, שוב הלוח נתקע. הפעם דחף קרלוס בחוזקה את הלוח - ידו השמאלית החליקה ופגשה את להב המסור. כתוצאה מהמפגש שלוש מאצבעותיו נפגעו בצורה חמורה, והוא נאלץ להפרד מהזרת שלו.

קו עלילה שני

לפני עשר שנים סטיב גאס (Stephen Gass) עזב את עבודתו כעורך דין המתמחה בפטנטים, והחל בפיתוח המצאתו - SawStop. הרעיון שמאחורי ההמצאה פשוט למדי. לאורך כל פעולתו של המסור מועבר אל הלהב אות חשמלי, שמנוטר באופן רציף. אם הלהב פוגש בגוף אנושי חלה ירידה באות החשמלי, שנקלטת על ידי מכשיר הניטור. כל שנותר כעת הוא לשחרר קפיץ אימתני, שזורק לוחית אלומיניום אל תוך הלהב וגורם לו לעצור את פעולתו, במקביל מופסק הזרם אל המנוע. כל התהליך - מרגע הירידה באות החשמלי ועד לעצירתו של המסור - אורך 3-5 מילישניות.

סטיב ניסה לעניין את כל החברות שמייצרות מסורים בשילוב המצאתו במסורים שלהם, אבל אף לא חברה אחת אימצה את ההמצאה. לחברות היו סיבות שונות לדחיה -  חלקן הטילו ספק ביכולת של המתקן לעבוד בתנאים אמיתיים של נגריה לאורך זמן רב. חלקן ציינו קשיים טכניים של שילוב המתקן במסורים שלהם. חלקן פחדו שאם ישלבו את המתקן בסוגים מסוימים של מסורים הן תהיינה חשופות לתביעות לגבי שאר המסורים שלהן ולגבי מסורים ישנים. אני מניח כי בנוסף לכל הנימוקים האלה הגורם הכספי היווה שיקול בהחלטה שלא לאמץ את המתקן.

בשנת 2003 נואש סטיב מהנסיונות לשלב את המתקן שלו במסורים של חברות אחרות, והחל בפיתוח קו מסורים משל עצמו. בשנת 2005 הוא הוציא לשוק את קו המסורים שלו, שבכולם משולב מתקן ה - SawStop. החברה טוענת להצלחה כבירה, אבל מאחר שמדובר בחברה פרטית ובשוק מאוד מורכב, קשה לדעת עד כמה היא באמת מצליחה.

איחוד קוי העלילה

בשנת 2006 עורך הדין של קרלוס (מקו העלילה הראשון) ראה כתבה ב - CNN אודות סטיב (מקו העלילה השני) והמצאתו. הוא החליט לתבוע את One World technologies, חברת האם של Ryobi. הטענה המרכזית של התביעה הייתה שהתכנון הבסיסי של מסור השולחן שגוי, שכן הוא איננו משתמש בטכנלוגיה שיודעת לחוש בבשר אדם (כלומר, שלא מותקן בה מתקן דמוי SawStop).

בחודש אפריל 2010 ניתן פסק דין שבו הוחלט כי קרלוס עצמו אחראי ל - 35% מהנזק שנגרם לו ו - Ryobi אחראית ל - 65% הנותרים. המושבעים פסקו פיצויים בסך 1.5 מיליון דולר (למרות שהתביעה ביקשה רק 250,000 דולר) אותם תשלם Ryobi לקרלוס. פסק הדין היכה בתדהמה לא רק את החברה הנתבעת אלא גם את כל קהילת הנגרות בארצות הברית.

החברה הנתבעת עירערה על פסק הדין, והציפיה של כולם הייתה כי ההכרעה תתהפך בערעור. בחודש אוקטובר השנה ניתן פסק הדין בערעור. לתדהמת כולם ההכרעה נותרה על כנה. המשמעות לתעשיית המסורים הינה עצומה - מדובר בתעשייה שמגלגלת מאות רבות של מיליוני דולרים מדי שנה, שנראה כי היא חייבת כעת לעבור שינוי דרמטי תוך זמן קצר ביותר.

אבל הפרשה רחוקה מסיום. תעשיית המסורים טוענת כי הפטנט אותו רשמה SawStop הוא כל כך נרחב, עד שלמעשה פסיקת בית המשפט היא: "אתם חייבים לשלב את הטכנולוגיה של SawStop במסורים שלכם", שכן אין דרך לפתח פתרונות דומים שלא יפרו את הפטנט. התעשייה טוענת, בנוסף, כי המחיר אותו דורשת SawStop תמורת שילוב הטכנולוגיה שלה במסורים של חברות אחרות גבוה מאוד, וברור כי המטרה של SawStop היא הוצאתן מהשוק.

שתי הערות לסיום

הראשונה - כדאי לזכור כי חלק משמעותי מהתאונות שנגרמות תוך כדי שימוש במסור שולחן אינן נגרמות כתוצאה ממפגש יד / להב. המספרים מעורפלים והדיווחים חלקיים, אבל יש הסכמה כי kick-back אחראי לעשרות אחוזים מן התאונות, שחלקן קשות לא פחות מתאונות יד / להב.

השניה - כנראה שבאמת רק באמריקה יכול טיפש חסר תקנה להשתמש במסור בדרך מסוכנת, לפגוע בעצמו, לתבוע 250,000 דולר, לקבל 1.5 מיליון דולר, ולטלטל תעשייה שלמה.