ספרות קודש

חברה הזהירה אותי לפני מספר שבועות שהיא מצאה ספר קוראן, ובתור קורא הערבית היחיד בסביבה, היא עומדת להעניק לי אותי. יש לי כבר עותק אחד, אבל חשבתי שעותק נוסף שיארח לו לחברה הוא רעיון נחמד. היום הגיע הספר לידי. אכן מדובר בספר קודש, אבל לא בקוראן. מדובר בתרגום לערבית של כתבי הקודש - הברית הישנה והברית החדשה.

כפי שאנו יודעים התנ"ך תורגם למאות שפות (ישנה טענה כי זהו הספר המתורגם ביותר בעולם). קיימות עדויות כי בסוף המאה התשיעית היה קיים תרגום לערבית לחלקים מן התנ"ך. התרגום המלא הראשון של התנ"ך לערבית הוא תרגום שנעשה על ידי רבי סעדיה גאון בתחילת המאה העשירית - התפסיר (הפירוש). התרגום נכתב באותיות ערביות, כנראה על מנת שגם לא-יהודים יוכלו לקרוא אותו. התרגום שמלווה לא אחת בפרשנות נכתב בערבית ספרותית גבוהה, ועד מהרה נכתבו נוסחים (תרגומים) של התרגום בערבית מדוברת. אח"כ נכתבו גם נוסחים של התרגום באותיות עבריות.

הערב זומנה לי הפתעה נוספת בתחום כתבי הקודש. חותני שב מארה"ב עם ספר מתנה Tage Frid Teaches Woodworking. כפי שכתבתי בעבר אני - כמי שאת חינוכו הנגרי קיבל באנגליה - חסיד של Joyce כותב התנ"ך המתחרה. אבל, חובה להודות, הספר של Frid לא פחות טוב. יש כאן מעבר שיטתי (מלווה בתמונות רבות) על ההיבטים השונים של עולם הנגרות. Frid כתב שלושה ספרים (לפני הקנייה שימו לב - לעיתים הספרים נמכרים בצורה בודדת, לעיתים שני הראשונים מקובצים יחדיו, ולעיתים כל השלושה מקובצים יחדיו) - הראשון עוסק ב - Joinery, השני עוסק ב - Shaping, Veneering, Finishing, והשלישי עוסק ב - Furnituremaking.

Frid נולד בשנת 1915 בדנמרק. בגיל 13 החל לעבוד כשוליה בתחום הנגרות, והשאר - היסטוריה. הוא עבד במשך שנים ב - Royal Danish Cabinetmakers, וב - 1948 היגר לארה"ב. הוא עמד בראש תוכנית ללימודי נגרות, ובשנת 1962 התמנה לפרופסור בבית הספר לעיצוב של Rhode Island. משנת 1975 ועד למותו בשנת 2004 הוא היה העורך הראשי של Fine Woodworking Magazine.

לא נותר לסיים את הרשומה של היום במילותיו של Tage Frid אודות היחס לאומנות (craftsmanship) בארה"ב שבוודאי נכונים גם עבור ארצנו הקטנטונת:

"In Europe, craftsmen enjoy the recognition they deserve. Here, an effort should be made to put more respect into vocational training. A student taking vocational training may be just as intelligent as a student enrolled in a college program. The only difference is the student has a different goal. I think it is better to be a good craftsman and happy than to be a doctor or lawyer and unhappy, just to satisfy Mom and Dad." 

עוד כמה סופגניות, והחג מאחורינו.

שירה, מדידה וריצוף

שוב מגיע חג החנוכה ועימו הנסיונות הכושלים לשיר את "מי ימלל". הטקסט פשוט וקצר (בוודאי בהשוואה לששת הבתים של "מעוז צור ישועתי"), הלחן (האנגלי, במקור) גם הוא אינו מסובך. המוקש טמון ברצון לשיר קנון. בעוד אלה פוצחים בשירת "שמע", אלה אמורים לפצוח בשירת "מי ימלל". איכשהו זה תמיד נגמר בכי רע - או שכולם מתאחדים לשירה משותפת או ששני הקולות הולכים ומתרחקים להם זה מזה עד להיווצרותה של קקפוניה חסרת תקנה.

חוסר הצלחה מסוג אחר רודף אותי בכל פעם שאני נאלץ להשתמש בסרגל קנה מידה משולש. הרעיון שעומד מאחורי הסרגל הוא הרצון לחסוך למשתמש את הצורך בחישוב קנה מידה. בוחרים את הצד המתאים של הסרגל (כלומר, את קנה המידה הרצוי) ומאותו רגע משתמשים בשנתות שמופיעות על הסרגל, תוך התעלמות מהמידות ה"אמיתיות".

אני יודע שיש אנשים שהשימוש בסרגל קנה מידה מאוד נוח עבורם, אבל עבורי הסרגל מהווה מטרד. ראשית - הסרגל מכיל 12 (!!!) קני מידה שונים. הסיכוי להשתמש בקנה מידה אחד, ולהצליח לשוב אליו שלושים שניות מאוחר יותר הוא פשוט אפס. שנית - אני פשוט לא מצליח להשתחרר מהמידות ה"אמיתיות" - אני לא מסוגל לראות שמסומן על הסרגל 5 מטר, לראות שבעצם מדובר ב - 25 מ"מ ולא לעשות את החישוב של קנה המידה במוחי. מאז שאני מתכנן את הרהיטים שלי באמצעות תוכנת מחשב נחסך ממני הצורך להתמודד עם הסרגל - אבל אין שום סיבה להפסיק להתלונן בנושא.


יש דבר מה נוסף המקשר בין שתי המשימות (שירת קנון ושימוש בסרגל קנה מידה) והוא העשב הנקרא קנה. הקנה הוא עשב ישר, ובהשאלה הכוונה לחוק, סדר, תקן (סטנדרט), מידה. המילה נכנסה לשפות הלטיניות דרך היוונית, ונמצאת שם היום במשמעות המושאלת canon ובמשמעות המקורית cane. המשמעות בהקשר לקנה מידה מופיעה בתנ"ך בספר יחזקאל (פרק מ' פסוק ה') - "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב; וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה, שֵׁשׁ-אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח, וַיָּמָד אֶת-רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד, וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד." את המשמעות בהקשר לקנון (שירה בשני קולות) קיבלנו בחזרה מן השפות הלטיניות - חוק, סדר שבו יש לשיר (ולא תמיד מצליחים).

הקנה הוא שם למספר רב של עשבים, ובין השאר הוא שם לצמח הבמבוק (חזרן). הבמבוק גדל בדרום ובמזרח אסיה, וקצב הגדילה שלו הוא בין המהירים בטבע. הצמח שימש בתעשיית הרהיטים הסינית מזה מאות שנים - היום כמעט שאין משתמשים בצמח, אך הסגנון של חלק מן הרהיטים עדיין מרמז על החומר המקורי ממנו נבנו. הבמבוק שימש לבנייתם של מבנים שונים (החל בבקתות פשוטות וכלה בגשרים תלויים) במשך אלפי שנים. הביתן ההודי ביריד Expo 2010 נבנה מבמבוק והוא המבנה הגדול ביותר שנבנה מחומר זה - לצורך בנייתו השתמשו ב - 30 ק"מ של במבוק.

בשנים האחרונות התרחב מאוד השימוש בבמבוק בארצות המערב - בעיקר כחומר ריצוף. השימוש בבמבוק נתפש כשימוש בחומר בר-קיימא (sustainable). הבמבוק גדל במהירות, והשימוש בו נראה פחות מזיק משימוש בעץ שכרוך בכריתת יערות. עם התרחבות השימוש התרחבה גם הביקורת - תהליך ייצור המרצפות איננו "ירוק" במיוחד, תנאי העבודה של הפועלים בחוות ובמפעלים מפוקפקים משהו, שינוע המרצפות מן המזרח אל ארצות היעד במערב כרוך בזיהום רב, והתגמול הכספי הגבוה למגדלים גורם לכריתה אינטנסיבית מאוד של שדות הבמבוק תוך התעלמות מההשפעות ארוכות הטווח. בקיצור - התשובה לשאלה האם באמת מדובר בחומר בר קיימא איננה חד משמעית.

קופסה אחת - שלוש הערות

השלמתי לאחרונה קופסה עבור מגילת אסתר. אני מתכוון למגילה ממש - עשויה עור וכתובה בכתב יד. המגילה הוזמנה ע"י לקוח בריטי, שתורם אותה לבית הכנסת שלו ומעונין שהקופסא בה תאוחסן תבנה בישראל. הקופסה בנויה אדר (מייפל) ודובדבן. בחזיתה מוטבע מגן דוד, ובתוכה ישנן קשתות עליהן מונחת המגילה. מידות הקופסא 15 * 15 * 60 ס"מ.

שלוש הערות:

הקופסה - הקופסה בנויה בטכניקה שמשלבת פשטות ביצוע עם תוצאה מרשימה. הקופסה כולה מחוברת באמצעות מחבר מסוג אחד ולו שני צדדים. בצד אחד (הצהוב בתרשים) חורצים את הדופן הפנימית, ובצד השני (הכחול בתרשים) חורצים את הקצה. מקובל כי הצדדים הארוכים נחרצים בדופן הפנימית והצדדים הקצרים נחרצים בקצה. המכסה והתחתית נחרצים בדופן הפנימית והקצוות העליון והתחתון של הצדדים נחרצים בקצה. זה מבלבל בפעם הראשונה (וגם בפעמים הבאות) - הדרך הטובה להתגבר על הבלבול היא באמצעות שרטוט. כמו בטכניקות אחרות של בניית קופסה - בונים את כל הקופסה ואז חותכים אותה לשני חלקים - עליון ותחתון.

הדרך הנוחה לייצור המחבר היא באמצעות שולחן ראוטר. והרי סדר הפעולות:

1. מקציעים את לוחות העץ לעובי שהוא פי שלושה מקוטר הכרסום בו רוצים להשתמש (בתרשים המצורף קוטר הכרסום הוא 5 מ"מ ועובי העץ הוא 15 מ"מ). חותכים את הלוחות למידה הרצויה.
2. מכוונים את הגובל למרחק של 5 מ"מ מהכרסום.
3. מכוונים את גובה הכרסום ל - 5 מ"מ. חורצים את כל החלקים של "הדופן הפנימית" - הצדדים הארוכים, המכסה והתחתית.
4. מכוונים את גובה הכרסום ל - 10 מ"מ (בפועל עושים מעבר ראשון עם 5 מ"מ, ואח"כ מעבר שני עם 10 מ"מ). חורצים את כל החלקים של "הקצה" - הצדדים הקצרים והקצוות של כל הצדדים.
5. מכוונים את הגובל למרחק של 0 מ"מ, מורידים את הכרסום ל - 6 מ"מ, ומנקים את הפינה הפנימית של חלקי "הקצה".

עכשיו בודקים שהכל מתאים, ומדביקים. אם העבודה מדויקת לא צריך קליבות - המחבר עצמו עם המכסה והתחתית מספקים את לחץ ההידוק הדרוש.

כעת חותכים פסי עץ עם פרופיל ריבועי (של 6 מ"מ, במקרה שלנו) מדביקים אותם בפינות הקופסה, ולאחר הייבוש מקציעים / משייפים אותם לגודל הנכון.

הצירים - הלקוח ראה עבודה קודמת שלי עם צירים מעץ והתלהב מאוד מהרעיון. מסיבה לא כל כך ברורה החלטתי כי עדיף שהצירים לא יבלטו מחוץ לקופסה. לרוב, כמשתמשים בצירים מעץ הם מחוברים לקופסה מבחוץ. במקרה שלנו הסרן (ציר הסיבוב) ושאר חלקי הציר נמצאים בתוך הדפנות. כתוצאה מכך נוצרות כמה בעיות - חייבים להכניס את הסרן לתוך הציר לפני ההדבקה של הציר לקופסה, אין שם דרך שאפשר לקלוב (מלשון קליבה) את הציר לקופסה, קשה מאוד לבדוק (לפני ההדבקה) שהציר עובד כהלכה. אבל כמו שהמורה שלי נהג לומר - את הדברים הקלים כולם יכולים לעשות.

כפי שרואים בתמונה למעלה כל ציר מורכב משלושה חלקים - שני חלקים צרים המחוברים לחצי התחתון וחלק אחד רחב שמחובר לחצי העליון. את בדיקת ההתאמה שלפני ההדבקה ביצעתי בסיוע דבק דו-צדדי (דו"צ, בלשון העם). חיברתי את חלקי הצירים וסרנים למקומם עם דו"צ - פתחתי וסגרתי כמה פעמים (בזהירות) את הקופסה, ונראה היה שהעסק עובד. השלב הבא היה הדבקת החלקים הצרים לחצי התחתון. כל ציר הודבק בתורו באמצעות super glue, שהופעל עליו לחץ באמצעות אצבעות דואבות במשך שתי דקות. השלב הבא כלל טיול ארוך מאוד עם הכלבה בפרדסים שסובבים את הנגריה, ריקון השלפוחית והטמנת הטלפון עמוק בתוך התיק. השלב הסופי כלל הכנסת הסרנים והחלקים הרחבים (של החצי העליון) בין החלקים הצרים (שכבר הודבקו), והדבקה הרואית של חלקים אלה אל החצי העליון של הקופסה - שוב באמצעות super glue והידוק באמצעות האצבעות.

הסוגר - כשחפצים בסוגר נסתר אין יותר מדי פתרונות מדף מוכנים. אני נוהג להשתמש במגנטים חזקים (מה שמתקרא rare earth magnets). במקרה שלנו הטמנתי בחורים שטוחים שלושה מגנטים מתחת לקנט הפורניר של החצי התחתון ובצורה תואמת הטמנתי שלושה מגנטים בחצי העליון. לפני ההטמנה, רצוי לוודא שהמגנטים נמצאים בקוטביות הנכונה (טעות שמחירה קופסה שאיננה נסגרת). לא כל כך פשוט להשיג את המגנטים האלה בארץ - המעוניינים מוזמנים לפנות אל ט.מ.מ. - יש להם כל מגנט שמישהו יכול להעלות בדעתו.

זהו זה. חג פורים אורים שמח.

שבץ נא

על פי חוקי התעבורה הבריטיים מותר לשוהים קבועים ברחבי הממלכה המאוחדת להשתמש ברשיון הנהיגה הזר שלהם במשך שנה - לאחר מכן הם חייבים לנהוג עם רשיון נהיגה בריטי. הבריטים מחלקים את העולם לארבע קטגוריות:

1. אזרחי הממלכה המאוחדת.
2. אזרחי חבר העמים הבריטי (commonwealth of nations).
3. אזרחים אירופאים.
4. אחרים.

אם אתה אזרח הממלכה, מן הסתם רשיון הנהיגה שלך הוא בריטי - אתה מסודר בחיים. אם אתה אזרח חבר העמים, ומתוך נסיון בריטי נואש לשמר את העובדה כי פעם היו אימפריה מכובדת, כל שעליך לעשות הוא להגיע אל משרד הרישוי הבריטי, להפקיד את רשיון הנהיגה הזר שלך, ולקבל באופן מיידי רשיון נהיגה בריטי. אם אתה אזרח אירופאי, וכתוצאת לוואי מהצטרפותה (המינימלית ככל שניתן) של בריטניה לאיחוד האירופי, כל שעליך לעשות הוא להגיע את משרד הרישוי הבריטי, להפקיד את רשיון הנהיגה הזר שלך, להתעלם ממבטו של הפקיד ("תאמין לי, אצלי לא היית מקבל רשיון נהיגה, אבל בגלל התקנות של האיחוד האירופאי שכופות עלינו להכיר ברשיון הנהיגה שלך, אני נאלץ להעניק לך רשיון נהיגה בריטי. אבל, תדע שאני יודע שרמת הנהיגה אצלכם היא איומה ונוראה ורמת לימודי הנהיגה שלכם היא מתחת לכל ביקורת"), ולקבל כעבור מספר ימים רשיון נהיגה בריטי. אם אתה אזרח "אחר" צפוי לך מסע יסורים מייגע ויקר - עליך לעבור בחינת תיאוריה, ולאחריה עליך לעבור בחינה מעשית.

אחת השאלות במבחן התיאוריה נוגעת למרחק בין שני chevrons המסומנים על כביש מהיר. למתעניינים התשובה היא 40 מטר (וכאשר נוסעים במהירות של 70 מייל לשעה, ושומרים על מרחק של שני chevrons מהמכונית שלפניך שומרים על מרחק מתאים). הסימן chevron (אני מתנצל, אבל אין למילה תרגום לעברית) הוא סימן עתיק מאוד שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בכרתים ומתוארך ל - 1,800 לפני הספירה. אנשי ספרטה טבעו את הסימן על מגיניהם. חברת סיטרואן משתמשת בגרסאות שונות של שני chevrons כלוגו שלה מזה שנים.

מקובל להשתמש בסימן כאשר מבצעים עבודת של שיבוץ פסים דקורטיביים (inlay banding) בתוך רהיטים. יש גרסאות שונות ומגוונות, ואני בחרתי אחת מהן כאשר הכנתי את אחד הלוחות בשולחן משחקים שהשלמתי לא מזמן. התוצאה יפה, והביצוע פשוט למדי.

ראשית, יש להכין את הפסים לשיבוץ. מדביקים יחד חתיכות דקות של עצים בצבעים מנוגדים (ההדבקה עדינה משהו. אם רוצים לפשט את התהליך אפשר להדביק חתיכות עבודת יותר ולפרוס אותן מאוחר יותר לעובי הרצוי). כעת חותכים את החתיכות המודבקות בזוית (45 מעלות במקרה שלנו) על מנת לקבל פסים דקים. כעת שמים שני פסים זה לצד זה, כאשר אחד מהם הפוך ומוסט בצבע אחד - כך מקבלים את צורת ה - chevron ואת הצבעים המנוגדים.






שנית, יש לחרוץ את הדוגמא במשטח. אני ביצעתי את החריצה באמצעות ראוטר ושני גובלים - אחד בכל צד של המשטח. כך חורצים את החריצים המקבילים לקצות המשטח. הכרסום שבראוטר עגול והפינות ישרות - אין מנוס מניקוי הפינות באמצעות מפסלות (חדות). החריצים רדודים בכמיליטר מעובי הפסים, והם צרים בכחצי מילימטר מרוחב הפסים.




כעת נותר להתאים את הפסים לחריצים - מקציעים (בעדינות) ומשייפים (קלות) את הפסים עד שהם מתאימים לחריצים. מורחים דבק בתוך החריצים, דוחפים את הפסים, וממתינים להתייבשותו של הדבק. השלב האחרון הוא שיוף הפסים עד לגובה המשטח.

מלאכת שיבוץ נעימה.