בכל אשמה השיטה

אנו (וזה כולל את פחות או יותר את כל העולם, למעט ארצות הברית) משתמשים בשיטה המטרית עבור מידות אורך, נפח ומשקל. השיטה מבוססת על שלושה עקרונות:

• קיימת מידה בסיסית לאורך, לנפח ולמשקל. 
• היחס בין מידה אחת למידה הבאה הוא תמיד כפולה של עשר. לדוגמא: מטר, דצימטר, סנטימטר, מילימטר.
• יש שימוש במקדמים (קילו, מילי. וכיו״ב) משותפים לשלושת התחומים. לדוגמא: קילומטר הם 1,000 מטרים וקילוגרם הם 1,000 גרם.

העקרונות האלה נראים כל כך ברורים, אבל כדאי להזכיר שהשיטה אומצה לראשונה (ע״י הצרפתים) בשנת 1799, והתחרתה בשיטה האימפריאלית (הבריטית) עד לשלהי המאה הקודמת.

השיטה האימפריאלית הוגדרה בחוק בשנת 1824. בשיטה זו היחס בין מידה אחת למידה הבאה לא היה קבוע (וממילא לא היה כפולה של עשר), ולא היה שימוש במקדמים. נסתכל (בזהירות) על מידות האורך:

• thou
• inch (שהיא אלף thou)
• foot (שהיא שתיים עשרה inch)
• yard (שהיא שלוש foot)
• chain (שהיא עשרים ושתיים yard)
• furlong (שהיא עשר chain)
• mile (שהיא שמונה furlong)
• league (שהיא שלוש mile)

(בחן את עצמך - בלי שימוש במחשבון כיס - כמה inch יש ב league ?)

הבסיס העשרוני נראה לנו מאוד טבעי, ועל מנת לבסס את מעמדו הוצא הפרק הדן בבסיסים שונים מחומר הלימוד בבתי הספר. התמזל מזלו של בסיס עשר שיש לו לאדם עשר אצבעות. לו בסיס עשר היה צריך להתמודד מול בסיסים אחרים בתחרות אובייקטיבית, לא כל כך בטוח שהיה זוכה בבכורה. בלי להכנס לדיון מעמיק (ומרתק לכשעצמו), אפשר להזכיר את בסיס 12 (שהוא תת בסיס של בסיס 60) כמועמד כמעט וודאי לנצחון. בסיס 12 הוא באותו סדר גודל של בסיס 10 אבל יש לו הרבה יותר מחלקים - 2, 3, 4, 6 (השוו לבסיס 10 עם שני מחלקים - 2, 5). חישבו על עולם בו ניתן לחלק ל - 3 מבלי להזדקק לשברים.

מי שרוצה להתעמק יותר בתחום, מוזמן לקרוא את הספר "ספרות ומספרים: היסטוריה של המצאה גאונית" שכתב ז'ורז' יפרח. הספר נכתב במקור בצרפתית, ותורגם לעברית ולאנגלית. קצת קשה להשיג אותו כיום, אבל המאמץ כדאי. 

עם כל הכבוד לבסיס עשר יש כמה תחומים שהוא עדיין לא הצליח לכבוש. התחום הבולט שבסיס שישים הצליח להשאיר בחזקתו הוא תחום הזמן. היממה מחולקת ל -24 שעות, כל שעה מחולקת ל - 60 דקות, וכל דקה מחולקת ל - 60 שניות (מכאן ואילך הצליח בסיס עשר להדחף לתמונה עם עשיריות, מאיות ואלפיות השניה). 

באופן מוזר ולא לגמרי מוסבר כל מה שקשור לשולחן האוכל עובד אף הוא בבסיס 60. סכו״ם, צלחות, כוסות - כולם נמכרים בכפולות של שש. הנציג הבולט בתחום האוכל הוא ביצים, שנמכרות אף הן בכפולות של שש.

גם לחמניות היו נמכרות בקבוצות של שתיים עשרה, ומכאן התפתח הביטוי תריסר של אופים (baker's dozen), שמשמעותו היא שלוש עשרה. ההסבר המקובל (אך לא בהכרח הנכון) לביטוי הוא חוק שחוקק ע״י הנרי השלישי במחצית הראשונה של המאה השלוש עשרה בדבר המשקל של לחם ובירה. האופים שחששו להפר את החוק, העדיפו להבטיח את עצמם ע״י הוספת לחמניה (על חשבונם) למכירה, כך שבכל מקרה המשקל הממוצע של לחמניה יעמוד בדרישות החוק.

ונעבור לנגרות ... עובי העצים שאנחנו קונים נמדד ב״צול״ (zoll), שהוא פשוט התרגום הגרמני למילה inch. דרך אגב, אנו משלמים עבור העצים שאנו קונים במטר מעוקב, מה שהופך את התרגום בין מה שקנינו לבין כמה שאנחנו צריכים לשלם למסתורי משהו. לו היינו באנגליה, היינו משלמים עבור העצים ב - cubic feet (רגל מעוקב) כך שהתהליך היה קצת יותר אינטואיטיבי.

יש שריד הרבה יותר משמעותי לשיטה האימפריאלית. הפלטות שאנו קונים הן בגודל של 120 * 240 סנטימטר. המידה המשונה הזאת היא בעצם מידה אימפריאלית - 4 * 8 feet. מי שמנסה להבין למה עומק מטבחים הוא 60 סנטימטר, ולמה עומק ארונות סטנדרטיים הוא 40 סנטימטר צריך לחזור אחורה אל שנת 1824, בה הוגדר באופן רשמי גודלן של המידות האימפריאליות.

הערה חשובה לפני סיום - אני והבלוג יוצאים לחופשה בת שבועיים. להתראות ברשומה הבאה ביום א', 4.9.2011.

ואי אפשר לסיים רשומה שמזכירה כל כך הרבה פעמים את האימפריה, בלי אזכור לחלק החמישי של מלחמת הכוכבים - האימפריה מכה שנית.