יום ראשון, 27 במרץ 2011

להשאיר או להסיר ?

את מחבר הזנביונים (dovetails) אנו מוצאים כבר ברהיטים שנקברו יחד עם המומיות המצריות ועם הקיסרים הסינים. אלפי השנים שעברו מאז לא הפכו את בניתם לקלה יותר. עבור כל נגר יש שתי שיטות לסמן ולחתוך את המחבר - השיטה שהוא משתמש בה והשיטה הלא נכונה. אפשר, כמובן, לרמות ולהשתמש באמצעים ממוכנים, אבל אנחנו אנשים ישרי דרך שאינם נוהים אחר הטכנולוגיה המשחיתה.

לאחר שמסמנים, חותכים ומדביקים את הזנביונים נשארים עם סימונים גלויים לעין על לוחות העץ. כעת נשאלת השאלה הגורלית - האם להשאיר את הסימונים או להסירם (על ידי הקצעה או שיוף)?

לו היינו משתייכים לתנועה ה - Arts & Crafts הרי שהתשובה הייתה פשוטה - משאירים. התנועה החלה דרכה באנגליה, בשנות השמונים של המאה ה -19, ומשם התפשטה לאירופה ולצפון אמריקה. התנועה הטיפה לאומנות (craftsmanship) מסורתית ולפשטות בעיצוב. התנועה התנגדה לתיעוש של האומנות, והייתה בעלת חזון חברתי - הן בהיותה אנטי-תעשייתית והן בשאיפתה לאפשר לכולם להנות מחפצי אומנות ברמה גבוהה.

ברהיטים שנבנו בתקופה זו אנו מוצאים מרכיבים שבאו להפגין את יכולותיו של האומן ואת העובדה שהרהיט אכן נבנה על ידי אומן ולא באופן מתועש. הרהיטים מן התקופה מאופיינים במחברים גלויים המוצגים לראווה - through tenons, זנביונים גלויים, וכיו"ב. בספסל שמימין (בעיצובו של  Gustav Stickley משנת 1901) נראים בבירור ה - through tenons שמהווים אלמנט עיצובי בעל נוכחות בולטת.




בתחום העיצובי אומנותי זכתה התנועה להצלחה רבה ולהשפעה ניכרת. בתחום החברתי, השאיפות הכמעט אוטופיות של התנועה נחלו כשלון - השאיפה לאפשר קיום הוגן לאומנים, לבנות רהיטים טובים, בעבודת יד, ובמחירים שייאפשרו לכולם להנות מהם התנפצה עד מהרה אל סלע המציאות.

ומה איתי ? אני משאיר בגאווה את הסימונים ... ולפעמים נאלץ להסביר ללקוחות תוהים למה לא סיימתי את העבודה כמו שצריך.

יום שני, 21 במרץ 2011

למשוך או לדחוף

אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים? כל מי שאי פעם אכל סושי הפך למומחה ליפן. כל מי שאי פעם נסע בסוברו שודים ישנה הפך למומחה ליאקוזה. כל מי שאכל אי פעם גרעינים הפך למומחה לכורים גרעיניים. כל מי ששמר על המתקן הנמצא ליד העיר דימונה הפך למומחה לבטיחות של כורים גרעיניים. כל מי שסגר מרפסת ונאלץ לקבל אישור מהג"א (סליחה, פיקוד העורף) הפך למומחה לעמידות מבנים ברעידות אדמה. כל מי שעשה אי פעם קורס גלישה הפך למומחה לצונאמי. כל מי שהיה במרכז המבקרים במצפה רמון ורפרף על ההסברים לגבי הווצרות מכתש הפך לגיאולוג מומחה לרעידות אדמה.

וחוץ מזה, היו כמה עשרות אלפי הרוגים יפנים, כמה מאות אלפי יפנים שנשארו ללא קורת גג, ומדינה שלמה שעתידה הכלכלי, החברתי והפוליטי לוט בערפל.

מאחר שהנקודה הישראלית מוצתה (לא היו ישראלים בין הנפגעים, למעט ההסברה הישראלית), בחרתי להאיר את הנקודה הנגרית.

לדחוף או למשוך? כלי העבודה המערביים מבצעים את פעולתם כשהם נדחפים מן הגוף והחזרתם לקרבת הגוף היא פעולת סרק. כלי העבודה היפנים מבצעים את פעולתם כשהם נמשכים אל הגוף והרחקתם מן הגוף היא פעולת סרק. בתמונה שלמטה מוצג בצד ימין מסור מערבי קלאסי (במקרה זה מסור נהדר של חברת Thomas Flinn & Co משפילד, אנגליה). על מנת לנסר דוחפים (בעדינות, לא צריך יותר מזה) את המסור. מטרתה של משיכת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה לדחוף אותו שוב. בצד שמאל מוצג מסור יפני קלאסי. על מנת לנסר מושכים (בעדינות) את המסור. מטרתה של דחיפת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה למשוך אותו שוב.


מסובך או פשוט? הכלים המערביים מתאפיינים במורכבות רבה. הכלים היפניים מתאפיינים בפשטות רבה. חלק מכלי העבודה המערביים הם ממש חפיצים (gadgets). מקצוע מערבי הוא כלי מסובך למדי. חלק מהמקצועות מגיעים עם הוראות הפעלה שלא היו מביישות מיקרוגל מצוי (שהוא, אגב, אחד המכשירים הפחות סטנדרטיים והיותר מסובכים לתפעול). מקצוע יפני הוא בלוק עץ עם חור ללהב ואמצעי להחזיק את הלהב במקום. הכיוונון מתבצע באמצעות מכות פטיש קלות על הלהב ו/או אמצעי ההחזקה. אני משאיר לקורא הנבון את הניחוש איזה מקצוע שייך לאיזו קטגוריה.



מוכן מהקופסא או דורש עבודה? הכלים המערביים מגיעים מוכנים לשימוש, או שלפחות זה מה שהקונים מצפים. הכלים היפניים דורשים עבודה מצד הקונה לפני שניתן להשתמש בהם. כשקונים מפסלת מערבית "רגילה" הציפיה היא שהמפסלת תגיע עם ידית נוחה לאחיזה. כשהדברים אינם כך, אנו מאוכזבים ואולי אף מרגישים מרומים. כשקונים מפסלת יפנית נכונה לנו הפתעה. הידית איננה נוחה לאחיזה ואנו נדרשים לעבוד על הידית על מנת שניתן יהיה להשתמש במפסלת. זה לא שהיפנים חוסכים - יש כאן פילוסופיה עמוקה יותר על כך שעל מנת להשתמש בכלי אנחנו צריכים להשקיע בו.

יש, כמובן, עוד הבדלים בין נגרות יפנית לנגרות מערבית. לדעתי, הנקודה המעניינת היא הפער בין התפישה שלנו את החברה היפנית לבין הכלים ואופן השימוש בהם כפי שבאים לידי ביטוי בתחום הנגרות.

יום ראשון, 13 במרץ 2011

שמאל וימין (חלק ב')

כפי שהבטחתי ברשומה הקודמת, הפעם אנסה לבדוק את ההיבטים המעשיים של ימין ושמאל בנגרות. האם לנגרים שמאליים באמת קשה יותר לבנות רהיטים.

רוב הכלים הידניים הם סימטריים. המקצוע שבתמונה (Jack Plane, Record No. 5 1/2) הוא סימטרי לחלוטין. הימניים דוחפים את המקצוע (את הידית הגדולה מאחור) עם יד ימין ושמים את יד שמאל על הידית הקטנה שמלפנים. השמאליים יעבדו בדיוק להיפך, בלי שום בעייה.




גם מברגים הם סימטריים, אבל מעניין לשים לב כי כיוון ההברגה ביחס לגוף הוא שונה עבור ימניים ושמאליים. כאשר ימני סוגר בורג הוא מפעיל את שריריו באופן שונה מאדם שמאלי שיבצע את אותה משימה. סגירת בורג לצד ימין אמורה להיות נוחה יותר לאנשים ימניים, והרבה פחות לשמאליים. יש טענה כי החלטה שרירותית זו היא לא פחות מאשר קונספירציה של הימין.


סכיני סימון (Marking Knife) אינם מכשירים סימטריים. לסכין סימון צד אחד ישר אותו מצמידים לסרגל (או לדבר מה אחר הקובע היכן צריך לסמן) וצד אחד משופע (bevel) שיוצר את החדות של הסכין. הסכין העליון בתמונה מיועד לימניים (עם שיפוע בצד ימין), הסכין האמצעי מיועד לשמאליים (עם שיפוע בצד שמאל), והסכין התחתון פותר את הבעייה עבור ימניים ושמאליים כאחד. יש, אגב, סכיני סימון עם שיפוע בשני הצדדים - כך מבטיחים שגם ימניים וגם שמאליים יסמנו בצורה לא מדויקת. אחת הפעמים היחידות שבהן ראיתי את המורה שלי מתוסכל ממש הייתה לאחר שהעיר בפעם המי-יודע-כמה לאחד התלמידים לגבי כיוון השיפוע. בפעם המי-יודע-כמה ואחת הוא נשמע אומר: Bevel on the outside, am I the only man in the world who cares about it ?

לפעמים, בגלל אילוצים של הרהיט, יש צורך לעבוד גם בצד ימין וגם בצד שמאל. דוגמא לכך היא הצורך להרחיב חריץ (groove) ברהיט שכבר הורכב. לפעמים צריך להרחיב את צד ימין ולעיתים את צד שמאל של החריץ. אחת הדרכים לבצע את המשימה היא להשתמש במקצוע Record 2506 (ועדיף להשתמש בגרסא המתקדמת יותר 2506S). כאשר צריכים להרחיב את צד ימין של החריץ מחזיקים את המקצוע כפי שרואים בתמונה. כאשר צריכים להרחיב את צד שמאל של החריץ, מחזיקים את המקצוע הפוך ומשתמשים בסכין השני. כאן מתגלה גם הסימטריה בין הימניים לשמאליים - לא משנה מה נטייתך הידנית, אחד מכיווני ההחזקה יהיה לא נוח (הרחבת חריצים היא לא מלאכה נעימה במיוחד גם בכיוון הנוח). סימטריה נוספת בין הימניים לשמאליים היא שתמיד (אבל באמת תמיד) כשמשתמשים במקצוע הזה נחתכים מהסכין השני (זה שאינו מקציע באותו רגע).

ראינו ארבע דוגמאות:
  • Jack Plane - מכשיר סימטרי עם פעולה סימטרית.
  • מברג - מכשיר סימטרי עם פעולה לא סימטרית.
  • סכין סימון - מכשיר לא סימטרי שמאפשר פעולה סימטרית.
  • Record 2506S - מכשיר לא סימטרי שמאפשר פעולה לא סימטרית.

אסיים באמרה הבריטית - מבין כל עשרה נגרים, שמונה לא גומרים את החודש, לתשיעי יש אישה עשירה, והעשירי שקרן. אני חושש שזה נכון בין אם מדובר בנגרים ימניים או שמאליים.

יום ראשון, 6 במרץ 2011

שמאל וימין

נכון משהו נשמע לא נכון בכותרת? אנחנו מצפים לביטוי "ימין ושמאל" ולא "שמאל וימין". למה? אולי בגלל שאוכלוסיית האיטרים היא מיעוט (כ - 10%), אולי בגלל שבשפות רבות המילה "ימין" (right) נושאת בחובה קונוטציה חיובית והמילה "שמאל" (small בפי חלקים באוכלוסיה :-) נושאת קונוטציה שלילית, ואולי בגלל סיבה אחרת.

אשתי ואני ימניים (במובן הידני), ונראה כי ביתנו הקטנה עומדת להיות שמאלית. הסיכוי לכך הוא 0.8% - לא שהסיכוי לא קיים, אבל הוא גם לא ממש גדול (מישהו, שאולי אפילו קורא שורות אלה, הסביר לי פעם שהסתברות היא דבר פשוט מאוד - או שמשהו קורה או שהוא לא קורה, כל השאר זה שטויות). אז לכבוד ביתנו הקטנה, ומתוך דאגה ליכולתה להשתלב בתחום הנגרות, החלטתי לפשפש קצת בנושא הימניות והשמאליות בנגרות.

בתחום האסתטי נראה כי אין משמעות דרמטית לשמאל ולימין. אם נתבוננן על שתי התמונות של הטנסו (Tansu הינו ארון יפני) אני חושב שלא נוכל לומר כי אחת נראית טוב והשניה מוזר.


השוו את חוסר חוסר היכולת להחליט מי משתי התמונות שלמעלה היא המקורית עם שני השולחנות בתמונה הבאה:



בשני השולחנות הרגליים זהות לחלוטין, אלא שבימני החלק הצר למטה והרחב למעלה (ליד השולחן) ובשמאלי החלק הרחב למטה והצר למעלה. השולחן הימני נראה "נורמלי" בעוד שהשולחן השמאלי נראה מוזר משהו, או כפי שהמורה שלי היה מתנסח "It is definitely a statement". אינני מנסה לטעון מה "נכון" מבחינה עיצובית - אני מפנה את תשומת הלב לרגישות הרבה שלנו להבדלים כאשר הדברים נוגעים ל"למעלה" ול"למטה".

אנחנו ורוב הרהיטים שסביבנו סימטריים סביב הציר האנכי (ימין ושמאל), ובמקרים שאין סימטריה - זה לא ממש משנה. אנחנו ורוב הרהיטים שסביבנו מאוד לא סימטריים סביב הציר האופקי (למעלה ולמטה), וחוסר הסימטריה הזה משמעותי מאוד. אני חושב שהסיבה המרכזית לשוני בהתייחסות לשני הצירים (אופקי ואנכי) נעוצה בכבידה (גרביטציה), שהשפעתה עלינו ועל העולם שסביבנו היא דרמטית. אני מניח כי השנים הרבות שהעביר המין האנושי בסביבה עם כבידה השפיעה לא רק על התפתחותו הפיסית ועל התפתחות המכשירים אותם הוא מייצר, אלא גם על העדפותיו (או לפחות על רגישויותיו) האסתטיות.

בפעם הבאה אנסה לבדוק האם חייהם של נגרים שמאליים באמת קשים יותר - אבדוק האם במלאכת הבנייה עצמה יש הבדל בין ימניים לשמאליים.

לסיום, שאלה למחשבה - מדוע כאשר אני מתבונן בראי ימין ושמאל מתהפכים, אבל למעלה ולמטה לא?